השלושרים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד עריכה מאפליקציית אנדרואיד
מאין תקציר עריכה
שורה 24:
'''השלושרים''' הייתה [[להקה|להקת]] [[מוזיקת פופ|פופ]] שפעלה ב[[ישראל]] בשנים [[1969]]–[[1970]]. היא הוקמה ביוזמתו של המפיק והזמר [[בני אמדורסקי]], שצירף אליו את [[שלום חנוך]] וחברו ל[[להקת הנח"ל]] [[חנן יובל]]. שם הלהקה הוא שילוב של "שלושה ששרים" ו"קלושרים" (Clochards, "נוודים" או "בטלנים" בצרפתית){{הערה|שם=הערה1|[http://mooma.mako.co.il/Biography.asp?ArtistId=1908 השלושרים באתר [[Mooma|מומה]]]}}.
 
המוזיקה של השלושרים נחשבה חדשנית לתקופתה, באופן שבו שילבה בשיריה השפעות [[מוזיקת פופ]], בעיקר בהשראת [[הביטלס]], אך גם [[קאנטרי]] ונגיעות של [[מוזיקה חסידית]]. אלבומה היחיד שיצא ב-20 בדצמבר [[1969]] זכה להצלחה מסחרית נאה. בין הנגנים באלבום השתתפוהמשתתפים בנגינה עלבאלבום [[גיטרה|גיטרות]]היו ה[[מוזיקאי]] [[דני סנדרסון]] ב[[גיטרה|גיטרות]], [[אלי מגן]] ב[[גיטרה בס|בס]], [[אהרל'ה קמינסקי]] ב[[תופים]] ו[[מישה סגל]], שעיבד את כל שירי האלבום, ב[[קלידים]].
 
שלום חנוך הלחין את רוב שירי הלהקה, ביניהם: "מי מפחד מגברת לוין" (מילים: יהונתן גפן), שרבים סברו כי הדמות המרכזית בו - בעלת טור ביקורת בעיתון משפיע - מבוססת על דמותה של מבקרת התרבות [[הדה בושס]], "לילי שלי" (מילים: יענקל'ה רוטבליט ושלום חנוך), "[[איפה נטשה ופייר]]" (מילים: יהונתן גפן), וכמו כן גם השירים "ציף ציף מעל הרציף" (לחן: [[דני ליטני]]) ו"לו הייתי פיראט" (לחן: [[יאיר רוזנבלום]]) שניהם נכתבו על ידי [[ירון לונדון]].
שורה 30:
את עטיפת האלבום צייר ועיצב ה[[גרפיקאי]] והאמן [[דוד טרטקובר]] בצירוף תצלומים מאת הצלמת [[אלונה איינשטיין]].
 
מיד עם צאת אלבומם הראשון והיחיד בשנת [[1969]], הפיקו [[אולפני רול]] תוכנית מיוחדת ששודרה ב[[הטלוויזיה הישראלית|טלוויזיה הישראלית]] אשר כללה את מיטב שירי הלהקה וקטעי קישור. לתוכנית קראו "סתם ככה עם השלושרים" והיא זכתה להצלחה טלוויזיונית רבה כנראה בשל העובדה שהיא שודרה בערוץ הישראלי היחיד באותה תקופה. את התוכנית ביים [[שמואל אימברמן]] שגם משתתף בתוכנית בתפקיד עצמו. באותה שנה זכה במקום השני ב[[פסטיבל הזמר החסידי]] שירו של [[שלמה קרליבך]] "והאר עינינו" בביצועם.
 
ב-[[1970]] הקליטה הלהקה ארבעה שירים (שכנראה נועדו לאלבום השני של הלהקה), שמתוכם הפכו שלושה ללהיטים והם "היושבת בשורה הראשונה" (שלום חנוך), "זה לא יכול להיות" ([[יהונתן גפן]]/[[אלונה טוראל]]) והביצוע המקורי ל"[[פגישה לאין קץ]]" (נתן אלתרמן/נעמי שמר). לאחר הקלטת השירים הללו עזב [[שלום חנוך]] ל[[לונדון]], בניסיון לבנות לעצמו קריירת [[רוק (מוזיקה)|רוק]] בינלאומית, ובעקבות זאת נגנזו התוכניות לאלבום שני והלהקה התפרקה.