מעמדה הבין-לאומי של ירושלים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסבת תג ref לתבנית:הערה (תג) |
מ בוט החלפות: תוכנ\1ת, עות'מאני, \1על ידי, \1מיסים, \1 |
||
שורה 16:
=== החלטות בעלות תוקף חוקי-בינלאומי ===
החלטת ה-5 באפריל 1920 שהתקבלה ב[[ועידת סן רמו]] על ידי נציגי [[מדינות ההסכמה]], שניצחו ב[[מלחמת העולם הראשונה]], ולהן הייתה הסמכות מבחינת המשפט הבינלאומי לקבל את ההחלטה, הייתה נקודת מפנה עבור העם היהודי. הוחלט לאשר את [https://he.m.wikisource.org/wiki/%D7%9B%D7%AA%D7%91_%D7%94%D7%9E%D7%A0%D7%93%D7%98_%D7%A2%D7%9C_%D7%A4%D7%9C%D7%A9%D7%AA%D7%99%D7%A0%D7%94_-_%D7%90%D7%A8%D7%A5_%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C כתב המנדט] על ארץ ישראל ובכך התקבלה לראשונה ההכרה בזכות ההיסטורית [[זכות הקניין|לבעלות]] יהודית על ארץ ישראל{{הערה|{{ישראל היום|אלדד בק|"ההיסטוריה בירושלים לצדכם"|611987|29 בנובמבר 2018 15:49}}}}. החלטות סן רמו עוגנו ב[[הסכם סוור]] שנחתם עם טורקיה בקיץ 1920. ההחלטה אומצה על ידי [[חבר הלאומים]] לאחר כשנתיים, ב-24 ביולי 1922. ב[[הסכם לוזאן]] 1923 הטורקים ויתרו על זכויות הבעלות שלהם על השטחים במזרח התיכון מבלי שהסכם סוור שונה. ובכך נסגר המעגל
החלטות אלו והזכויות הגלומות בהן לאוכלוסיות ועמים בשטחי המנדט שבו ועוגנו [[סעיף 80 פרק 12 למגילת האומות המאוחדות|במסמך החוקתי המכונן של האו"ם - מגילת האו"ם בסעיף 80 פרק 12]], משקבל האו"ם את מחויבויותיו של חבר הלאומים.
שורה 25:
{{להשלים|חסר עמדות '''משפטנים''' בינלאומים ונימוקים '''חוקיים''', על פיהם לפי המשפט הבינלאומי אין לישראל זכות על מזרח ירושלים או על כולה|נושא=היסטוריה|נושא2=ישראל}}
[[תוכנית החלוקה]] קבעה כי ירושלים תהיה חלק מאזור בשליטה בינלאומית (שאמור היה לכלול גם את [[בית לחם]]), בהובלת מושל זר שימונה על ידי האו"ם, ומועצה שתורכב מנציגי התושבים של האזור.
בעקבות [[חוק ירושלים]] קיבלה [[מועצת הביטחון של האו"ם]] ב-[[20 באוגוסט]] [[1980]] את [[החלטה 478 של מועצת הביטחון של האו"ם|החלטה 478]] שבה נאמר כי "חוק ירושלים חסר תוקף ויש לבטלו באופן מיידי." בהחלטה תמכו 14 מדינות, 0 התנגדו, ו-1 (ארצות הברית) נמנעה. ההחלטה קראה לחברות האו"ם להוציא את שגרירויותיהן מירושלים.
שורה 106:
=== עמדת הפלסטינים ===
[[קובץ:Orient House.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ה[[אוריינט האוס]] שימש משנת [[1992]] כמטה של מוסדות פלסטינים לאומיים שונים ב[[מזרח ירושלים]], עד לסגירתו
ב[[מדינה פלסטינית#הכרזה על "מדינת פלסטין"|הצהרת העצמאות של אש"ף]] מ-[[1988]] ירושלים מוגדרת כבירת פלסטין. הרשות הפלסטינית אף העבירה בשנת 2000 חוק המגדיר את מזרח ירושלים כבירת פלסטין, והחוק אושרר ב-2002 על ידי [[נשיא הרשות הפלסטינית]], [[יאסר ערפאת]].
שורה 124:
* "האיחוד האירופי מתנגד לכל צעד שיפסוק מראש מה יהיה מעמדה העתידי של ירושלים, מתוך התבססות על [[החלטה 242]] של מועצת הביטחון, ובייחוד נשללת האפשרות של תפיסת השטח בכוח.
* "האיחוד האירופי מודאג מעמדות ישראל, המצמצמות את הסיכוי להגיע להסדר קבע בעתיד, וסותרות הן את מפת הדרכים שישראל התחייבה עליה והן את [[משפט בינלאומי פומבי|החוק הבינלאומי]].
* "האיחוד האירופי קורא לפתיחה מחודשת של המוסדות הפלסטיניים במזרח ירושלים, בהתאם למפת הדרכים, בייחוד ה[[אוריינט האוס]] ומשרד המסחר הפלסטיני, וקורא לממשלת ישראל להפסיק כל אפליה ביחס כלפי הפלסטינים במזרח העיר, בייחוד בכל הנוגע לאישורי עבודה, גישה לשירותי חינוך ובריאות, היתרי בנייה, הריסת בתים,
ביוני [[2007]] נערך ב[[הפרלמנט האירופי|פרלמנט האירופי]] אירוע לציון 40 שנה למלחמת ששת הימים. האירוע אורגן על ידי [[מרכז הקהילות היהודיות באירופה]], בשיתוף גורמים נוספים. מתוך 785 חברי פרלמנט, רק כ-20 השתתפו באירוע. חלק מהנמנעים ציינו שהסיבה היא "הסכסוך המתמשך בין ישראל לפלסטינים בנוגע לשליטה במזרח ירושלים." מתוך אלה שהשתתפו, בלט נציג [[פינלנד]] האנו טאקולה, שהכריז בטקס כי "ירושלים מאוחדת, והיא שייכת לישראל." בעקבות הכרזת טראמפ ב-[[6 בדצמבר]] [[2017]] הודיעה גם [[צ'כיה]] כי היא מכירה בירושלים המערבית כבירת ישראל{{הערה|שם=צ'כיה|{{מעריב אונליין|מעריב אונליין|לאחר נאום טראמפ: צ'כיה הודיעה כי היא מכירה בירושלים המערבית כבירת ישראל|news/politics/Article-612925|6 בדצמבר 2017}}.}}.
| |||