ג'ון בנקס – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הנדב הנכון (שיחה | תרומות) מאין תקציר עריכה |
מ בוט החלפות: \1דייווי\2 |
||
שורה 22:
בעקבות הצלחתם, החל למברט אמרגנם לטפח להקה אנונימית בשם [[המי]]. מבנקס ומחבריו המנוסים ביקש "לחנוך" את הלהקה בתחילת דרכה. בשנת 1965, ניגן המתופף הנודע של "המי" [[קית' מון]] בגונג בהקלטת שירם של המרסיביטס, "I stand accused". ב-1980 זכה השיר ל[[גירסת כיסוי]] של [[אלביס קוסטלו]]. קוסטלו איזכר תמיד את המרסיביטס כמי שהשפיעו על יצירתו.
בשנת [[1966]] הציע בנקס למרסיביטס את השיר Sorrow, לאחר שהרולינג סטונז החליטו לוותר עליו. השיר הוקלט על ידי המרסיביטס, אך באותה עת התפצלה הלהקה, וההקלטה הופיעה בתקליטם של שניים מיוצאי המרסיביטס, המרסי'ס. Sorrow הפך ללהיט גדול עם השורות:With your long blond hair and your eyes of blue / The only thing I ever got from you / was sorrow. [[
== אחרי המרסיביטס ==
שורה 28:
== בישראל ==
בנקס הגיע לישראל לראשונה ב-1966 בהזמנת מנדי רייס
בשנים הראשונות נמשכה פעילותו המוזיקלית. הוא הוזמן להופיע עם להקת העכבישים, חלק מסצנת הרוקנרול הישראלית המתהווה, וליווה זמרי פופ כמו [[צביקה פיק]], [[עדנה לב]] ו[[בועז שרעבי]]. אך בנקס, מכור מצעירותו לשתייה, חדל באמצע [[שנות השבעים]] מלנגן. ככל הנראה מאז שמערכת התופים שלו נהרסה בעקבות הצפת מי גשמים. הוא החל לעבוד כברמן בפאבים ברחבי תל אביב. יותר מכל, הפך למזוהה עם הפאב "לונג ג'ון סילבר" בחצר האחורית שבכיכר דיזנגוף. נוכחות כריזמטית, הומור חריף, כשרון ייחודי כמספר סיפורים, ותפיסת חיים שחיה את היום, קסמה לקהל מעריצים ישראלי הולך וגדל שפקד את המקום. בנקס והבועה "האנגלית" העממית שיצר סביבו בפאב, הפכו בעיני הקהל המקומי לאלטרנטיבה מרעננת במציאות [[המזרח התיכון|מזרח תיכונית]] טעונה, מיוזעת וחסרת שקט. ואילו בעיני הקהילה האנגלית בישראל, נתפס בנקס בתור ה-"Psychedelic Relic", אחרון [[ילדי הפרחים]] ששרד משנות השישים.
| |||