תקופת הברונזה המאוחרת בארץ ישראל – הבדלי גרסאות

מסעו המכריע לכנען היה מסעו הראשון ששיאו היה ב[[קרב מגידו (המאה ה-15 לפנה"ס)|קרב מגידו]] שכוון כנגד הערים המורדות. במרד השתתפו 119 ערים ומחוזות בעיקר מ[[עמק יזרעאל]], מישור חוף [[עכו]], [[בקעת הירדן]] הצפונית, ה[[בשן]], אזור [[דמשק]] ו[[בקעת הלבנון]]. כל שמות משתתפי המרד חקוקים על גבי תבליטים על גבי קירות מקדש [[אמון (אל)|אמון]] ב[[כרנך]]. בקרב זה נחל הצבא המצרי ניצחון מוחץ. מנהיגי הברית נמלטו ל[[תל מגידו|מגידו]] והסתגרו בה. צבא מצרים נאלץ לצור על העיר 7 חודשים עד לכניעתה.{{הערה|יוחנן אהרוני, [[אטלס כרטא לתולדות ארץ-ישראל]], ספר ראשון: "אטלס כרטא לתקופת המקרא", ירושלים, 1964 עמוד 32}}

[[קובץ:14 century BC Eastern Mediterranean and the Middle East.png|300px|ממוזער|שמאל|מפת המזרח הקרוב העתיק במאה ה-14 לפנה"ס, תקופת [[אל עמארנה]]. המפה מראה את הממלכות הגדולות ששלטו במרחב, מצרים בכתום, [[חתים]] בכחול, ה[[כשים]] מ[[בבל]] בשחור, [[עילם]] בירוק כהה. אשור בתקופת הממלכה התיכונה בצהוב, [[מיתני]] בחום, ארזווה בירוק בהיר ו[[התרבות המיקנית|מיקניה]] בסגול]]

 

לאחר מותו של תחותמס השלישי התעוררה תסיסה באזורי השלטון המצרי בכנען ובסוריה. בנו, [[אמנחותפ השני]], ערך בין השנים 1450 לפנה"ס ל-1444 לפנה"ס 3 מסעות מלחמה. בעת המסע הראשון הגיעה המרידה עד "[[שמש-אדום|שמש-אדם]]" שב[[גליל התחתון]].{{הערה|ייתכן וזו העיר "אדמה" המוזכרת במקרא ברשימת ערי [[שבט נפתלי]], יוחנן אהרוני, "תולדות ארץ ישראל" עמוד 109}} מכאן עלה אמנחותפ השני למיתני. מסעו השני היה גם לאזור סוריה. שנתיים לאחר מכן יצא למסעו השלישי כדי לדכא מרידות ב[[השרון|שרון]] וב[[עמק יזרעאל]]. ב"תל כנרות" נמצא שבר של מצבה מצרית מתקופה זו שבה נזכר ניצחון על הנוכרים ממיתני, אך לא ברור האם מיתני הגיעה עד אזור זה או שהכתובת התייחסה רק לערים שהתמרדו בתמיכתה של מיתני. במסעות האלה לא הצליח אמנחותפ להשתלט על סוריה, אבל הושג איזון בין מצרים למיתני. שתי הממלכות קבעו את גבול תחומי ההשפעה שלהן, שעבר בין אזור קדש שבסוריה לבקעת הלבנון. קו גבול זה תחם את מצרים עד סוף תקופת הברונזה המאוחרת ואף השתמר ב[[מקרא]] כגבולה הצפוני של הארץ היעודה ({{תנ"ך|במדבר|לד|ז|ט}}, {{תנ"ך|יחזקאל|מז|טו|יז}}).

בתקופה זו שררו יחסי שלום בין מצרים למיתני. חלה ירידה בכוחה של ממלכת מיתני ועליית כוחה של [[האימפריה החתית|ממלכת החתים]] שלחצה את מיתני מהצפון. [[שופילוליומש הראשון]] שחי באמצע המאה ה-14 לפני הספירה ערך מספר מסעות למיתני עד שכבש את בירתה "וַשוּכָני". בעקבות כיבוש זה הפכה ממלכת החתים למתחרתה העיקרית של מצרים על השליטה בסוריה. בעקבות לחץ החתים התערער השלטון המצרי בסוריה התיכונה . ב[[הרי הלבנון]] קמה ממלכה שנקראה "אַמוּרּוּ" שלחצה על ערי החוף באזור לבנון. במשך הזמן הפכה הממלכה לגרורת ממלכת החתים.

 

 

באזור ההר שיישובו היה דליל השתרעו שטחי השליטה של הערים על שטח נרחב. בדרום ההר נמצאה גם העיר "[[ירושלים וסביבותיה מהתקופה הנאוליתית ועד תקופת הברונזה#תקופת הברונזה המאוחרת|ירושלים]]" שיריבותיה העיקריות היו [[תל גזר|גזר]], [[גת (עיר פלשתית)|גת]] ולכיש. תחום שלטונו של [[לבאיה|לַבָּיָא]] מושל שכם השתרע על כל [[הר אפרים]], והוא חדר בפשיטותיו גם לתחומי ירושלים, גזר, [[השרון]] ועמק יזרעאל לתחום שלטונו של [[בירידיה]] שליט מגידו. באחד המכתבים כתוב שהחריב את [[שונם]]. השלטונות המצרים החליטו להביאו למשפט במצרים, אולם בדרך הוא ברח ונרצח. במכתבים יש פניות של מושלי ערים אל מלך מצרים לשלוח צבא כדי לדכא תוקפנות של מושלים אחרים. מוזכרים גם ה[[חבירו]] שהיו חסרי זהות אתנית שמילאו תפקיד בסכסוכים שבין הערים השונות והעבירו את נאמנותם על פי שיקוליהם. מוזכרים גם פורעי חוק, [[שודד]]ים ורוצחים שהביאו לאובדן סחורות. התרופפות זאת במצב הביטחון ופעילותם של [[פיראט]]ים בנתיבי הים הביאה להיחלשות של השליטה המצרית על נתיבי הסחר היבשתיים ודרשו כוח צבאי. לשם כך גויסו יורדי ים שהגיעו מארצות המערב כ[[שכיר חרב|שכירי חרב]] של הצבא המצרי ויושבו לאורך [[דרך הים]] ולאורך החוף.{{הערה|[[אבנר רבן]], '''הנמלים הקדומים של ארץ ישראל בימי המקרא''' תוך "ספר זאב וילנאי", ירושלים, 1984, עמוד 247}}{{הערה|יוחנן אהרוני, [[אטלס כרטא לתולדות ארץ-ישראל]], ספר ראשון: "אטלס כרטא לתקופת המקרא", ירושלים, 1964 עמודים 40-39}}