לוחמה יוונית בעת העתיקה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שוחזר מעריכות של 77.126.95.129 (שיחה) לעריכה האחרונה של Ovedc
מ בוט החלפות: \1מיסים
שורה 90:
בפני פוליס יווני עמדו שלושה מקורות עיקריים של כוח אדם שמהם יכלה לגייס את צבאה. המקור הראשון והחשוב מכולם היה גוף האזרחים. האזרחים נלחמו באומץ רב, הפגינו נאמנות וגם סיפקו את כלי נשקם. עם זאת, לא תמיד הדברים זרמו חלק. היה קושי להשתמש באזרחים במערכות ארוכות בגלל הצורך להינתק משדותיהם. לעיתים, מאבקים חברתיים בתוך הפוליס גרמו לפיצול בתוך הצבא. כך למשל בגדו האריסטוקרטים של [[אולינתוס]] ונכנעו לפיליפוס השני. ה[[תטיס (יוון העתיקה)|תטיס]], אזרחים חסרי רכוש לא גויסו בדרך כלל לצבא ושירתו לרוב בכוחות הצי.
 
המקור השני, נפוץ גם כן הם ה[[מטויקים]]. מדובר בתושבים חסרי זכויות אזרח, אך משלמי מסיםמיסים. מספרם היה רב במיוחד בפולייס בעלי קשרי מסחר רבים דוגמת אתונה. מתוך 16,000 הופליטים שהיו לאתונה בתחילת המלחמה הפלופונסית, 3,000 גויסו מקרב המטויקים.{{הערה|Philip Sabin, Hans Van Wees, Michael Whitby (editors), The Cambridge history of greek and roman warfare vol I, Cambridge university press, 2008, pp 138 - 139}} עם זאת, מספרם לא נותר קבוע והושפע מהרווחה הכלכלית שהייתה יכולה הפוליס להציע לאכולוסיה זו. בנוסף למטויקים יכולה הפוליס לגייס את עבדיה לשירות צבאי. הפרטקטיקה הזאת הייתה מקובלת, אם כי לא מאוד נפוצה. בדרך כלל עבד שגויס לצבא שוחרר לחופשי. לעיתים, העבדים גויסו לשירות בצי בתור חותרים. לא ברור עד הסוף אם המנהג היה נפוץ או מוגבל לעתות חרום בלבד.{{הערה|Philip Sabin, Hans Van Wees, Michael Whitby (editors), The Cambridge history of greek and roman warfare vol I, Cambridge university press, 2008, p 139}}
 
מקור חשוב אחרון לכוח אדם היה מאגר שכירי החרב. בתקופה הקלאסית גדל מאוד מספר שכירי החרב שהציעו את שירותם לכל דורש. פולייס רבים גייסו שכירי חרב בעיקר לתפקידים שבהם אזרחיהם התקשו לתת מענה הולם. עם זאת, השימוש בשכירי חרב היה מסוכן. שכירי חרב היו יכולים לבגוד במעסיקם, לעבור צד או לנטוש את הקרב.