אירועי היימרקט – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
WikiLester (שיחה | תרומות) שם באנגלית |
מ הוספת קישור לאש כוחותינו |
||
שורה 9:
{{ציטוטון|נראה שהדעה השלטת בחדרים מסוימים היא כי אספה זו אורגנה כדי להתחיל מהומה, ולכן מולנו הערכות כמו-צבאית של הכוחות המכונים "חוק וסדר". ואם זאת, הרשו לי לומר לכם שפגישה זו לא זומנה למטרה זו. מטרת פגישה זו היא להסביר את המצב של תנועת "שמונה שעות העבודה" ולשפוך אור על האירועים האחרונים שנקשרו בה.}}{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=August Vincent Theodore Spies, Illinois, Supreme Court|שם=August Spies et al., plaintiffs, vs. the people of the state of Illinois, defendant: error to the Criminal Court of Cook County : abstract of record.|מקום הוצאה=Chicago|מו"ל=Barnard & Gunthorp, law printers|שנת הוצאה=1887|קישור=https://www.worldcat.org/title/august-spies-et-al-plaintiffs-vs-the-people-of-the-state-of-illinois-defendant-error-to-the-criminal-court-of-cook-county-abstract-of-record/oclc/36384114|שפה=English}}}}
אחריו נאם [[אלברט פרסונס]]. [[ברוס נלסון]], היסטוריון המתמחה בעבודה מאורגנת, כותב בספרו "beyond martyrs" שההפגנה הייתה כל כך שקטה, עד כי ראש העיר דאז [[קרטר הריסון]] שצפה בהפגנה, עזב הביתה מוקדם. בעת תחילת האלימות רוב המפגינים כבר חזרו לביתם ומזג האוויר הגשום החמיר. בשעה 22:30 נכנסו כוחות המשטרה בפריסת כוחות מבצעית לכיכר וקראו לנואמים לחדול מנאומם ומהמפגינים להתפזר. לאחר מכן אלמוני השליך [[פצצה]] מאולתרת לעבר השוטרים. אחד השוטרים נהרג מיד ושישה מתו מפצעיהם לאחר מכן. הדיווחים בהקשר לאירועים שהתרחשו לאחר הפיצוץ סותרים. על פי ההיסטוריון [[פול אבריך]], המפגינים החלו להמלט לאחר הטלת הפצצה וכוחות המשטרה פתחו באש חיה, ולאחר מכן טענו נשקם וירו עוד מטח, בעוד בכתבה לאחר האירוע נכתב ב[[ניו יורק טיימס]] חילופי אש היו הדדים. ה[[שיקגו טריביון]] פרסם את דבריו של בכיר אנונימי במשטרה שטען כי "רוב השוטרים נפגעו
בעקבות האירועים פתחה המשטרה במלחמת חורמה נגד קבוצות אנרכיסטיות ו[[קיצוניות ורדיקליזם|רדיקליות]]. מאות נעצרו ושני עיתונים אנרכיסטיים נסגרו. ב-[[21 ביוני]] באותה שנה נפתח משפטם של שמונה ממנהיגי הקבוצות האנרכיסטיות והרדיקליות, בהם [[אוגוסט ספייס]] ו[[אלברט פרסונס]]. השמונה הואשמו ב[[קשירת קשר]] והורשעו. שבעה מהם נידונו למוות, והשמיני נדון לחמש עשרה שנות מאסר. לאחר ש[[ערעור]]ם נדחה, הגישו השבעה בקשה ל[[חנינה]] מהמושל. בקשתם של שניים מהנידונים למוות התקבלה, ועונשם הומר במאסר. אחד הנידונים, שבקשתו לחנינה נדחתה, התאבד בכלא. היתר, ספייס ופרסונס ביניהם, [[הוצאה להורג|הוצאו להורג]] בתלייה ב-[[11 בנובמבר]] [[1887]].
|