|
[[קובץ:Bundesarchiv_Bild_146-1972-025-10,_Hitler-Attentat,_20._Juli_1944.jpg|שמאל|ממוזער|300px|"[[מאורת הזאב]]" זמן קצר לאחר הפיצוץ]]
'''קשר העשרים ביולי''' היה קשרנסיון של חבורת קציניםקציני מה[[ורמאכט|וורמאכט]] ומגורמיםוגורמים נוספים להפיל את [[גרמניה הנאצית|המשטר הנאצי]] ב[[גרמניה]], ולהתנקש בחיי [[אדולף היטלר]] ב־[[20 ביולי]] [[1944]]. הקשר נכשל, וחלקועל גדול מןרבים המעורביםמהמעורבים בו, ובהםבהם מנהיג הקשר, - גראף [[קלאוס שנק פון שטאופנברג]], נגזרה [[הוצאה להורג|הוצאו להורג]]. הקשר היה שיאם של הרבה ניסיונות רבים במשך שנות קיומו שלבתקופת [[הרייך השלישי]] להפיל את המשטר הנאצי, שנעשו על ידי גרמנים שדגלו בש[[ההתנגדות הגרמנית לנאציזם|התנגדותהתנגדו למשטר הנאצי]].
==רקע היסטורי==
[[קובץ:Claus von Stauffenberg (1907-1944).jpg|150px|ממוזער|[[קלאוס שנק פון שטאופנברג]]]]
[[קובץ:Bundesarchiv Bild 146III-347, Werner Karl v. Haeften.jpg|150px|ממוזער|[[ורנר פון האפטן]]]]
מאז עליית אדולף היטלר לשלטון בגרמניה נהגו תוכניות להפלתו מהשלטון.{{הערה|שם=see|1=ראו בערך [[התנגדות גרמנית לנאציזם]].}} חלק ניכר מתוכניות אלו תוכנן על ידייזמו קצינים בכירים, שהתנהגותו של היטלר לא הייתה לרוחם.: השינויים שערך במטה הכללי, [[פרשת בלומברג-פריטש|החלפתםהדחתם של הגנרלים בלומברג ופריטש]] באמצעות סיבוכם בשערוריות מין מפוברקות והצבתם- שלוהצבת קצינים נאמניםהנאמנים לו במקומם, ושבועת הנאמנות שהכריח היטלר אתשחויבו כל חיילי ה[[ורמאכט|וורמאכט]] להישבע לו באופן אישי, גרמו לרבים מן הקצינים לחשוב עללהרהר ניסיונותבניסיונות להדחתו.
כבר בימי [[ועידת מינכן]] ב-[[1938]], עתכשריחפה עמדה גרמניה בסכנה שלסכנת מלחמה עם [[בריטניה]] ו[[צרפת]], בשל דרישת היטלר לצרף לרייך את [[חבל הסודטים]] (- מלחמה שבמאזן הכוחות דאזשאז נראתה כחסרת סיכוי לצבא הגרמני), - תכננו הגנרליםגנרלים הגרמניםגרמנים לעצור את היטלר ולהכריז כיעליו אינוכלא שפוי, כאשרכשייתן ייתןלצבא לכוחות אתהגרמני הפקודהפקודה לנועלתקוף. בגידת הבריטים והצרפתים בעם הצ'כי בוועידת מינכן, לצד והצלחתוהצלחתו המפתיעה של היטלר להשתלט על חבל הסודטים ללא קרב, הוציאו את הרוח ממפרשי הקושרים.{{הערה|שם=see}}
מאחרכיון שחלקשרוב ניכרהקושרים מןמקרב הקושרים בקרבקציני הצבא תמך בקשר - לא בשלבגלל אי מוסריותו שלמוסריות המשטר הנאצי, אלא בשל החששחשש מהרפתקנותו, היו השנים שבין ועידת מינכן ובין הפלישה ל[[ברית המועצות]] שנים שבהן לא יכלו הקושרים לפעול. עם הפלישה לברית המועצות, כשהסתבר עומק התסבוכת שזו יצרה, חודשה פעילות הקושרים במרץ מוגבר. ניסיון ראשון של קבוצת קושרים לעצור את היטלר ו"להעמידו למשפט" נעשה כבר בשנת [[1941]] על ידי הגנרל [[הנינג פון טרסקו]], ו[[שליש (צבא)|שלישו]], [[פביאן פון שלברנדורף]], עת ביקר היטלר במפקדת "ארמיות המרכז" בחזית הרוסית. אך הביקור נדחה פעמים מספר, ומשהגיע היטלר, היה מלווה במשמר של אנשי [[אס אס]], דבר שמנע כל אפשרות לעוצרו.
רוב מנהיגי הקשר התנגדו להיטלר לא רק בשל ניהול המלחמה, אותו ראו כפושע וחובבני, אלא בשל זעזוע כן מפשעי המלחמה של המשטר הנאצי, מרצח היהודים, האזרחים הסובייטים והפולנים וכן ההתעללות בשבויי המלחמה. באוגוסט 1942, למשל, אמר קולונל פון שטאופנברג כי רצח היהודים מוכיח כי היטלר שיקר כאשר אמר כי בכוונתו ליצור סדר חדש באירופה, ולפיכך "המלחמה הזאת היא מפלצתית". ד"ר קארל גרדלר, המנהיג האזרחי של הקשר, כתב ב-1943 כי אין לחכות לתבוסת גרמניה, משום ש"הרגע הפסיכולוגי הנכון" להפיכה כבר הגיע עקב רציחתם של מאות אלפי גברים, נשים וילדים בשטחים הכבושים. יתר על כן, ב"פנייה לצבא הגרמני" שהקושרים הכינו לקראת קשר 20 ביולי 1944, כתוב במפורש כי הם מתכוונים לפעול, יותר מכל, בשל "הפשעים המתחוללים מאחורי גבם" של החיילים. כמו כן, ב"הוראות למפקדי האזורים הצבאיים", מסמך ששלח שטאופנברג ליחידות הצבא בזמן הקשר, ישנה הוראה מפורשת לכבוש את מחנות הריכוז ולהפסיק את פעולתם.
|
