קורפורטיזם – הבדלי גרסאות

==קורפורטיזם באיטליה הפשיסטיתהפאשיסטית==

השיטה הקורפורטיבית צמחה ב[[איטליה]] בסוף [[המאה ה-19]], והגיע לשיאה ב[[איטליה הפשיסטיתהפאשיסטית]] ב[[שנות העשרים של המאה העשרים]], כתחליף ל[[ליברליזם]] ול[[סוציאליזם]]. לראשונה העלה את הרעיון ה[[אפיפיור]] [[לאו השלושה-עשר]] בשנת [[1891]], כתחליף ל[[מלחמת המעמדות]]. הצעה זו השפיעה על ארגוני עובדים [[קתולים|קתוליים]], כמשקל נגד להשפעה של ארגוני עובדים סוציאליסטיים. הפטריוט האיטלקי [[גבריאלה ד'אנונציו]] וה[[אנרכו-סינדיקליזם|אנרכו-סינדיקליסט]] Alceste de Ambris הכניסו את הקורפורטיזם ל[[חוקת פיומה]].

[[בניטו מוסוליני]] שילב את הקורפורטיזם בתוך עקרונות ה[[פשיזם]]. הוא הקים באיטליה הפשיסטיתהפאשיסטית 22 קורפורציות, וביולי [[1926]] הוקם משרד לקורפורציות, שתפקידו לקבוע שכר ותנאי עבודה ולווסת את הכלכלה. הקורפורציות נועדו לעסוק בתיאום [[יחסי עבודה|יחסי העבודה]] תוך צמצום סכסוכים, שהרי בכל קורפורציה מיוצגים כל הצדדים ליחסי העבודה, שהם פשיסטים נאמנים, שלא יבזבזו זמנם בסכסוכי עבודה. הרמוניה כזו בין עובדים למעבידים מתאפשרת בזכות המשטר הפשיסטי, שבו היחיד משועבד לצרכיה של ה[[מדינה]].