כרטיס אשראי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←הנפקה וסליקה: תקלדה, replaced: ווו ← וו |
מ ←היסטוריה: הגהה |
||
שורה 12:
בראשית המאה ה-20 היה נהוג שימוש ב"מטבעות גבייה" (charge coins) ואמצעים דומים שאינם מטבעות רגילים-אמצעי תשלום אלו ניתנו ללקוחות שהיה להם חשבון בעסקים כגון מלונות. לאמצעי תשלום אלו היה מספר החשבון וסימון של בית העסק. אמצעי זה איפשר להעתיק בזריזות ובדיוק את מספר החשבון וכך תהליך התשלום, שנעשה בכתב יד והיה חשוף לטעויות, קוצר והפך ליותר אמין. עם זאת, שם הלקוח לא הופיע על אמצעי זה ולכן ניתן היה לגנוב אותו ולעשות בו שימוש לרעה. במהלך שנות השלושים, סוחרים עברו לאמצעי אחר ששמו Charga-plate שהיה נהוג עד לסוף שנות החמישים. ב-1934 השיקו [[אמריקן איירליינס]] ואיגוד התעבורה האווירית כרטיס לטיסות אוויריות, שהפך ב-1948 למקובל בכל חברות איגוד התעבורה האווירית הבינלאומי. ב-1950 ייצרה חברת [[דיינרס קלאב אינטרנשיונל|דיינרס קלאב]] את כרטיס החיוב הראשון ל"שימוש כללי" וב-1958 ייצרה חברת אמריקן אקספרס רשת בינלאומית של כרטיסי חיוב שהפכה בהמשך לרשת כרטיסי אשראי.
עד 1958 היו פעילים כרטיסי חיוב שונים שהנפיקו סוחרים וכן היו ניסיונות שונים של בנקים בארצות הברית להשיק כרטיסים אך אלו כשלו משום שסוחרים לא מיהרו לאמץ כרטיס שהיה בשימוש של מעט לקוחות ולקוחות לא אימצו משום שהיו בשימוש של מעט סוחרים. בספטמבר 1958 השיק [[בנק אוף אמריקה]] את הכרטיס BankAmericard, שהיה הכרטיס הראשון שאומץ בהצלחה. הכרטיס הושק ב[[פרזנו]] שבקליפורניה, בה 45 אחוז מתושבי העיר היו לקוחות הבנק. הבנק שלח כרטיסים בו זמנית ל-60 אלף התושבים וכך הסוחרים השתכנעו לאמץ אותו. בנקים נוספים הוציאו ברישיון את אותו הכרטיס בארצות הברית ובהמשך מסביב לעולם וב-1976 כל בעלי הרישיון להנפקת הכרטיס התאחדו תחת המותג "ויזה". ב-1966 קבוצת בנקים התאחדו והשיקו את "Master Charge" (שקדם ל-"Mastercard") כדי להתחרות ב-BankAmericard וב-1969 הצטרף אליהם הבנק [[סיטיגרופ|סיטיבנק]] ואיחד את
עד למחשוב התהליך, הרכש באמצעות כרטיס אשראי היה מסורבל ביותר. בכל רכש, הסוחר היה צריך להתקשר לבנק, משם התקשרו לחברת האשראי, שם העובד היה צריך לחפש את שם הלקוח ידנית ולבדוק את מאזן האשראי שלו. ב-1973 מיחשבה חברת ויזה את התהליך וקיצרה את זמן העסקה משמעותית לפחות מדקה.
שורה 36:
;"גיהוץ": הנחת כרטיס האשראי וטופס רישום העסקה במכשיר מיוחד, שמאפשר באמצעות לחיצה ("גיהוץ") העתקה של זיהוי המוכר (הכתוב באותיות בולטות במכשיר) וזיהוי הקונה (הכתוב באותיות בולטות בכרטיס האשראי) אל טופס העסקה. את פרטי העסקה יש להשלים בטופס בכתב יד. לטופס רישום העסקה שלושה עותקים: למוכר, לקונה, ולהעברה לחברת הסליקה לשם הקלדת פרטי העסקה.
;"קריאה מגנטית":
;"קריאה אלקטרונית": בחלק ממדינות העולם מונפקים כרטיסי אשראי המכילים שבב אלקטרוני בנוסף לפס המגנטי ("כרטיסים חכמים"). תהליך הקריאה האלקטרונית דומה לתהליך הקריאה המגנטית, אבל הוא כולל שלב שבו הלקוח מתבקש להקיש מספר סודי על מנת להבטיח את זהותו, ולכן הוא נחשב בטוח יותר.
| |||