רמת הגולן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 79:
=== מלחמת ששת הימים ===
{{הפניה לערך מורחב|החזית הסורית במלחמת ששת הימים}}
עם תחילת [[מלחמת ששת הימים]] הפציצו מטוסים סורים מטרות אזרחיות וצבאיות בישראל. בתגובה תקף חיל האויר הישראלי שדות תעופה בסוריה במסגרת [[מבצע מוקד]]. ב-6 ביוני הפגיזו הסורים את יישובי [[אצבע הגליל]], וכוחות סורים תקפו את מוצב [[אשמורה]] [[תל דן]] ו[[דן (קיבוץ)|קיבוץ דן]]. למרות זאת, לא הייתה כוונה ל[[ממשלת ישראל]] לכבוש את רמת הגולן.{{הערה|{{מערכות|שמעון גולן|כיבושי 1967: האם הם תוכננו מראש?|9/113089|443}}|שם=שמעון גולן מערכות}} רק בימיה האחרונים של המלחמה, לאחר שהתרכזו מספיק כוחות בגִזרה, ובעקבות לחץ של משלחת יישובי הצפון,{{הערה|שם=שמעון גולן מערכות}} הוחלט לכבוש את רמת הגולן ולשים קץ לאיום ההפגזות על יישובי עמק החולה.
ב-[[9 ביוני]], לאחר תום הקרבות בחזית המצרית ובחזית הירדנית, תקף חיל האוויר הישראלי את הרמה במתקפה אווירית מרוכזת ומתמדת. במקביל הופעלו שבע חטיבות, בפיקודו של [[אלוף פיקוד הצפון]], [[דוד אלעזר]]. ההתקפה התרכזה בגיזרת ה[[נחל חרמון|בניאס]] וצפון רמת הגולן, שם היה השיפוע בעלייה לרמה מתון יחסית, וכוחות השריון יכלו לעלות לרמה ולהתקדם כמעט עד מחצית הדרך ל[[קונייטרה]]. כוחות צה"ל [[הקרב על קלע וזעורה|כבשו את קלע וזעורה]], [[קרב תל פאחר|תל פאחר]], [[קרב תל עזזיאת|תל עזזיאת]]. במרכז הרמה תקפו כוחות רגלים את המוצבים הסורים והשיגו גם הם התקדמות לא מעטה. במהלך הלילה הרחיב צה"ל את הטריז דרומה, עד לאזור [[גשר בנות יעקב]]. בבוקר יום שבת, [[10 ביוני]], פרצו כוחות שריון וחיל רגלים מזרחה תחת סיוע אווירי, והצליחו להגיע, בצפון רמת הגולן, אל מעלה ה[[חרמון]] ואל קונייטרה, ובדרום רמת הגולן אל צומת רפיד. ב-10 ביוני בשעה 14:00 נפסקו הקרבות ברמת הגולן ונסתיימה למעשה הלחימה.
===לאחר מלחמת ששת הימים===
שורה 89 ⟵ 93:
היישובים הישראלים הראשונים בגולן הוקמו על רקע אידאולוגי וביטחוני על ידי מספר גופים מיישבים, ובהם [[הקיבוץ המאוחד]], [[איחוד הקבוצות והקיבוצים]], [[הקיבוץ הארצי]] ותנועת המושבים הדתיים – בדומה ליישובים אחרים שהוקמו באותה עת ב[[סיני]] וב[[בקעת הירדן]]. היישוב הראשון – [[מרום גולן]] הוקם כבר חודש לאחר המלחמה, ב-[[14 ביולי]] 1967. לאחר [[מלחמת יום הכיפורים]] הוקמה [[מועצה אזורית]] חדשה, [[מועצה אזורית גולן]], שכללה את כל שטחי הגולן, למעט שטחי 5 הכפרים הסוריים שנותרו לאחר המלחמה. המתיישבים בגולן הקימו גוף שמייצג אותם – "[[ועד יישובי הגולן]]". מאז 1967 נבנו 33 יישובים ישראליים ברמת הגולן.
ב[[מלחמת יום הכיפורים]], חרף מאמציו, לא הצליח הצבא הסורי לכבוש מחדש את הגולן, ולאחר כמה ימי לחימה ותוך [[קרב]]ות קשים, ובראשם [[קרב עמק הבכא]], הוא נהדף. בשלביה האחרונים של המלחמה אף הצליחו כוחות [[צה"ל]] להיכנס לשטח הסורי ולהתקדם עד למרחק של כארבעים קילומטרים מ[[דמשק]]. סיום הקרבות היה ב[[מבצע קינוח|קרב על החרמון]]. ב-[[1974]] נחתם [[הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה|הסכם הפרדת כוחות]], שבמסגרתו פינתה ישראל את השטחים החדשים שכבשה וכן 60 קמ"ר שהיו בידיה בגולן מאז 1967, ובהם העיר [[קוניטרה]] ומספר כפרים. אזור חיץ של [[האו"ם]] הוקם בשטח המפונה, ואזור דילול כוחות הוקם משני צדדיו. אף על פי שהעיירה קוניטרה חזרה לידיים סוריות, הרי שהמשטר הסורי העדיף שלא להשיב אליה את תושביה הסוריים ולהשאיר אותה בחורבנה, כאות ל"המשך [[הכיבוש הישראלי]] בגולן", לתפיסתו.
ב-[[1976]], בתקופת ממשלת [[יצחק רבין]] הראשונה, הוקמה העיר [[קצרין]], בסמוך ליישוב יהודי קדום מ[[תקופת התלמוד]].
====חוק רמת הגולן====▼
{{הפניה לערך מורחב|חוק רמת הגולן}}▼
חוק רמת הגולן, שהתקבל ב-[[14 בדצמבר]] [[1981]], ביטל את הממשל הצבאי והחיל על הגולן את החוק הישראלי ולמעשה [[סיפוח|סיפח]] אותו למדינה, על אף שנזהר מלהשתמש במילה "סיפוח" לשם כך. בעקבות חוק זה, התאפשר לכל התושבים הדרוזיים בגולן להפוך לאזרחים ישראליים, אם הם רוצים בכך. תושבים שסירבו להתאזרח קיבלו מעמד [[תושב ישראל|תושב בישראל]]. רק מעטים מהם בחרו לקבל אזרחות ישראלית.▼
סיפוח הגולן אינו מוכר על ידי [[הקהילה הבינלאומית]] ומועצת הביטחון של האו"ם אף קיבלה החלטה הקוראת לביטולו וקובעת כי אין לו תוקף בינלאומי
===לאחר מלחמת יום הכיפורים===
מאז [[1974]] מוצבים לאורך קו הפרדת הכוחות כוחות שמירת שלום של [[האו"ם]], הממונים על שמירת השקט באזור; ואכן באזור נשמר שקט מאז (למעט עימותים בשטח [[לבנון]], תקיפה של מחנה אימונים של [[הג'יהאד האיסלמי]] בעומק סוריה על ידי מטוסים ישראליים ו[[תקיפת חיל האוויר הישראלי בסוריה (2007)|הפצצת הכור הגרעיני הסורי ב-2007]]). כחלק מדיונים להשגת [[הסכם שלום]] דורשים הסורים החזרה של כל שטח רמת הגולן שנכבש ב-[[1967]].
בישראל עצמה יש חילוקי דעות בעניין רמת הגולן. בישיבת [[ממשלת ישראל העשרים וחמש|הממשלה]] ב-[[8 בספטמבר]] [[1994]] הבהיר רבין כי אין התחייבות ישראלית לנסיגה, אולם לפי כמה דיווחים,{{הערה|ראו למשל: {{הארץ|צבי בראל|מפת הדרכים של אסד|1.1426435|18 ביולי 2007}}}} הייתה התחייבות סודית של רבין בפני הממשל ה[[ארצות הברית|אמריקני]] לסגת מרמת הגולן אם יתמלאו התנאים הביטחוניים שהציב. התחייבות זו כונתה "[[פיקדון רבין]]".
▲===חוק רמת הגולן===
▲{{הפניה לערך מורחב|חוק רמת הגולן}}
▲חוק רמת הגולן, שהתקבל ב-[[14 בדצמבר]] [[1981]], ביטל את הממשל הצבאי והחיל על הגולן את החוק הישראלי ולמעשה [[סיפוח|סיפח]] אותו למדינה, על אף שנזהר מלהשתמש במילה "סיפוח" לשם כך.
[[שמעון פרס]], שנכנס לתפקיד ראש [[ממשלת ישראל העשרים ושש|הממשלה]] לאחר [[רצח רבין]], קיים (לפי עדותו של [[אהוד ברק]]) שיחות עם הסורים על אותו בסיס.{{הערה|{{הארץ|אמיר אורן|יש לגולן מחיר|1.1558569|15 בפברואר 2007}}}} לגבי עמדתו של ראש [[ממשלת ישראל העשרים ושבע|הממשלה]] שאחריו, [[בנימין נתניהו]] מ[[הליכוד]], קיימים דיווחים סותרים, לטענת נתניהו במשא ומתן החשאי שניהל דרך מקורבו [[רון לאודר]], הוא הצליח להשיג את הסכמת הסורים לשמירת כתף [[החרמון]] בידי ישראל.{{הערה|{{ynet||נתניהו: אסד ויתר לי על החרמון|3410066|7 ביוני 2007}}}}
▲סיפוח הגולן אינו מוכר על ידי [[הקהילה הבינלאומית]] ומועצת הביטחון של האו"ם אף קיבלה החלטה הקוראת לביטולו וקובעת כי אין לו תוקף בינלאומי. במאי [[2018]] הוגשה ב[[הקונגרס האמריקאי|קונגרס האמריקאי]] הצעת חוק להכרה בריבונות הישראלית ברמת הגולן{{הערה|1=[https://www.inn.co.il/News/News.aspx/373530 "הקונגרס ידון בהצעה להכיר ברמת הגולן"]}}
ראש [[ממשלת ישראל העשרים ושמונה|הממשלה]], [[אהוד ברק]], הביע נכונות לסגת לקו הגבול הבינלאומי, תוך הותרת רצועה צרה בשפתה המזרחית של [[הכנרת]], שתמורתה יוענק לסורים שטח אחר. לפי הצעתו, לסורים תינתן גישה מוגבלת למי הכנרת והם יוכלו לשאוב מעט ממי האגם.{{הערה|[[רביב דרוקר]], "חרקירי", עמ' 101.}} נראה כי בתקופת כהונתו של [[אריאל שרון]] כראש [[ממשלת ישראל העשרים ותשע|הממשלה]] לא התקיימו דיונים משמעותיים עם סוריה, בין היתר בשל פרוץ [[האינתיפאדה השנייה]] וחילופי השלטון בדמשק. על פי דיווח ב[[ידיעות אחרונות]], [[אהוד אולמרט]], במסרים חשאיים ל[[בשאר אל-אסד]] מטעמו, הביע גם הוא נכונות לנסיגה מלאה מן הגולן.{{הערה|{{ynet||אולמרט במסר חשאי לאסד: מוכן לרדת מהגולן|3410165|8 ביוני 2007}}}} לכל אורך שנות המשא והמתן החשאי והגלוי עם הסורים התנהל ויכוח ציבורי סוער בשאלת הנסיגה מרמת הגולן. אפשר לומר כי ההתנגדות בציבור לנסיגה מרמת הגולן גדולה יותר מההתנגדות לנסיגה משטחים אחרים שנכבשו במהלך מלחמת ששת הימים.
באפריל [[2008]] החלו להתפרסם בישראל ידיעות כי נציגים מטעם ראש הממשלה אהוד אולמרט נפגשו באופן עקיף ובתיווך טורקי, עם נציגים סוריים ב[[איסטנבול]]. במאי 2008 אישרה ישראל כי היא מקיימת משא ומתן עקיף עם סוריה. שר החוץ הסורי, [[ואליד אל-מועלם]], אישר את הודעת ישראל וטען כי זו התחייבה בפני מדינתו כי ישראל תיסוג מכל שטח רמת הגולן עד לקווי ה-4 ביוני. מסקרים שנערכו בעקבות פרסומים אלו, ב[[ערוץ 2]] ועיתון "[[הארץ]]" עולה, כי בין 65 ל-70 אחוזים מכלל הציבור הישראלי מתנגדים לירידה מרמת הגולן, ואילו רק בין 22 ל-25 אחוזים תומכים בנסיגה כזו.
במאי 2009 הצהיר ראש הממשלה בנימין נתניהו "כי לא יסוג מרמת הגולן".{{הערה|[[המודיע]], ט"ז באייר תשס"ט, עמוד ראשון.}}
בחודש נובמבר 2010 אישרה הכנסת את "חוק משאל העם", שלפיו כל נסיגה משטח ריבוני של מדינת ישראל תחייב קיום משאל עם ורוב של 61 חברי כנסת. החוק אושר ברוב של 65 ח"כים לעומת 33 מתנגדים.{{הערה|{{ynet|רוני סופר|הכנסת אישרה: ויתורים בי-ם ובגולן רק במשאל עם|3988426|23 בנובמבר 2010}}}} ב-[[12 במרץ]] [[2014]] אושר בכנסת [[חוק יסוד: משאל עם|חוק יסוד משאל עם]] אשר קובע כי נסיגה מכל שטח בבעלות ריבונות ישראלית יחויב לעבור ב[[משאל עם]]. החוק אושר ברוב של 68 חברי כנסת וללא מתנגדים לאחר שחברי סיעות האופוזיציה החרימו את ההצבעה על החוק.
===מלחמת האזרחים בסוריה===
שורה 111 ⟵ 121:
במהלך [[מלחמת האזרחים בסוריה]] אירעו כמה מקרים שבהם זלגה הלחימה לתוך שטח [[ישראל]] בשל הקרבות ברמת הגולן הסורית ונסיון של [[אירן ]]וה[[חיזבאללה]] לפתוח בחזית שניה מול ישראל אחות לחזית [[לבנון]].
==חילוקי דעות לגבי הגבול==
{{הפניה לערך מורחב|גבולות מדינת ישראל}}
[[קובץ:Hazak-mount.JPG|ימין|ממוזער|250px|תצפית לתוך סוריה מהר חזק שב[[רכס בשנית]], הממחישה את המשמעות [[טופוגרפיה|הטופוגרפית]] של שליטה ברמה]]
תוואי הגבול בין ישראל לסוריה ברמת הגולן שנוי במחלוקת. הגבול הבינלאומי, כפי שנקבע ב[[הסכם]] בין [[הרפובליקה השלישית|צרפת]] ל[[היסטוריה של בריטניה#1900 - 1945: מלחמות העולם|בריטניה]] ב-[[1923]], השאיר בשטח הבריטי את כל [[ים כנרת|הכנרת]] וה[[נהר הירדן|ירדן]], כולל רצועה של 10 מטרים ממזרח לכנרת (במפלס המרבי) ו-50 מטרים ממזרח לירדן. ההסכם השאיר גם את ה[[נחל חרמון|בניאס]] בתחומי המנדט הבריטי, אך כדי לאפשר מעבר ללבנון, הועבר השטח ב[[חכירה]] לידי המנדט הצרפתי. ב[[מלחמת העצמאות]] התקדמו כוחות הסורים מעבר לקווים אלה, וב[[הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות#ההסכם עם סוריה|הסכמי שביתת-הנשק]] נקבע שהשטחים שמהם ייסוגו הסורים יהיו [[אזור מפורז|מפורז]]ים. בפועל, לאחר פלישות סוריות בתחילת שנות ה-50, נוצר מצב שלפיו הסורים שולטים על מזרח הירדן והכנרת. גבול זה ידוע כ"קווי 4 ביוני 67'". הסורים תובעים מישראל נסיגה לקו זה. עמדתה של ישראל היא שגם במקרה של נסיגה, היא תהיה לגבול המנדטורי הבינלאומי, שכן קווי ה-4 ביוני מספחים לסוריה שטח שהיא השתלטה עליו באופן לא-[[חוק]]י במהלך שנות ה-50. קווי ה-4 ביוני נחשבים בעיני ישראל בעייתיים מבחינה אסטרטגית, כיוון שהם מאפשרים לסוריה לדרוש את מחצית משטחה של הכנרת, על פי העיקרון הבינלאומי הקובע כי [[מקווה מים]] שגובל בין שתי מדינות, יחולק ביניהן.
גבול נוסף השנוי במחלוקת הוא הגבול בין הגולן ל[[לבנון]]. גבול זה, שנמצא במורדות ה[[חרמון]], סומן במקור על גבי מפות לא מדויקות, ולפיו אזור [[הר דב]], הידוע גם בשם [[חוות שבעא]], נמצא בשטח סוריה, אף על פי שהכפר שבעא עצמו נמצא בלבנון. מיקומו המדויק של הגבול לא נתפס כבעיה משמעותית במשך כמה עשרות שנים, ותושבי שבעא אף שלמו [[מס]]ים ל[[ממשלת סוריה]] בעבור החוות. הבעיה התעוררה במאי 2000 עם נסיגת צה"ל מדרום לבנון. נציגים מטעם האו"ם סימנו את הגבול שאליו צריכה ישראל לסגת, וכללו את חוות שבעא בשטח רמת הגולן.
סוריה ולבנון טוענות שהמדינות הסדירו את הגבול ביניהן כשסוריה מסרה את השטח ללבנון ב-[[1951]].
לבנון הציגה בפני האו"ם מפה משנת [[1966]] המוכיחה זאת לכאורה, אולם בידי האו"ם נמצאות 10 מפות אחרות, שיצאו לאור אחרי 1966 במוסדות לבנוניים רשמיים, ואשר מראות כי החוות נמצאות בשטח סוריה.{{הערה|כך על-פי [http://domino.un.org/unispal.NSF/5ba47a5c6cef541b802563e000493b8c/97bad2289146f58a852568e9006d99bd!OpenDocument הדו"ח שהגיש המזכיר הכללי של האו"ם] למועצת הביטחון בעניין ביצוע החלטות 425 ו-426 (22 במאי 2000).}} [[מועצת הביטחון של האו"ם]] הכירה ב[[הנסיגה מלבנון|נסיגה המלאה של ישראל מלבנון]] בהתאם ל[[החלטה 425 של מועצת הביטחון של האו"ם|החלטה 425]]. האזור הוסיף להיות מוקד לחיכוך בין ישראל ל[[חזבאללה]], עד להסדרי הפסקת האש שנקבעו בתום [[מלחמת לבנון השנייה]].
בקרב תושבי ישראל וכנסת ישראל קיים קונצנזוס רחב שהגולן הוא ישראלי, וככזה ישאר בריבונות ישראל בכל פתרון קבע עתידי. זאת בעיקר לאור התפרקות השלטון המרכזי בסוריה ובעקבות מלחמת האזרחים האכזרית אשר לא הותירה ספק בדבר טיב השלטון והאיום הנשקף ממנו ומבעלות בריתו.
==דמוגרפיה==
| |||