וקף – הבדלי גרסאות

ב[[אסלאם]], '''וקף''' (ב[[ערבית]]: '''وقف''') הוא הקדשתם של נכסים למטרות דתיות וחברתיות. המקדיש משייך את הנכסים ל[[אללה]], במטרה להעניק להם אופי דתי. המקדיש מנסה באמצעות ההקדשה לתת תוקף הלכתי שמטרתו לשמור לאורך תקופה זמנית ארוכה על המטרות החברתיות והדתיות אשר המקדיש הציב. הווקף מתחלק לשניים: '''[[וקף ח'ירי]]''', הנתפס כמה שמוקדש לכלל האינטרסים החברתיים והדתיים של כלל הקהילה המוסלמית; ו'''[[וקף אהלי]]''', המוקדש רק לבני משפחתו של המקדיש.

 

 

 

 

ברבות מהמדינות התוצאה הסופית של הצטברות רכוש עצום בווקף הייתה שחיתות, הזנחה, וקיפאון כלכלי. החל מסוף שנות הארבעים, וביתר שאת לאחר המהפכות הצבאיות של שנות החמישים והשישים צומצמו נכסיו של הווקף למסגדים, בתי קברות ומוסדות צדקה, כמו כן נותק הקשר בין צאצאי בעל הנכס לניהול השוטף של הווקף ולהנאה מרווחיו - אף כי נשמרה הבעלות על הנכס, הרווחים השוטפים מניהול הנכס, במידה שהתקיימו, הועברו לאוצר המדינה.

ראשית המעמד העצמאי של הווקף בירושלים [[ירושלים בתקופה הממלוכית|בתקופה הממלוכית]]. ירושלים נשלטה על ידי [[מושל צבאי]] חלש ועל ידי איש דת שכונה "הממונה על ההקדשים" (מכונה גם "המשגיח") הממונה היה אחראי על כל ההקדשים בעיר, ב[[הר הבית]] וב[[מערת המכפלה]]. סמכויותיו היו לכאורה פיקוח תקציבי ודאגה לרווחת אנשי הדת אך למעשה שלט בכל ההיבטים של ההקדשים מנקיון ואספקת מים ועד הגנה משפטית. הסמכויות הנרחבות של הממונה הוגדרו עוד בתקופתו של [[עלאא' א-דין]], הממונה הראשון שהתמנה על ידי הסולטאן [[בייברס]] ב-[[1260]]. עלאא' א-דין גייס עבדים-לוחמים מ[[סודאן]], שיכן אותם בקסרקטין ליד [[מבני הר הבית#שער המשגיח|שער המשגיח]] והפקיד אותם על משמר ההקדשים. למעשה, האיכות האישית והצבאית של שומרים אלה (שהיו כפופים באופן בלעדי לממונה) עלתה במידה רבה על זו של חיילי [[חיל מצב|חיל המצב]] של הריבון החילוני. כלומר לשלטון החילוני-צבאי ששלט כביכול בירושלים לא היו כל סמכויות במבני ההקדש ובפרט בהר הבית (שהוא הקדש כולו).

 

 

==הווקף ומדינת ישראל==