המהפכה הצרפתית – הבדלי גרסאות

כמענה לפרוגרסיביות ולניסיונות לתקן אם לא לבטל את המוסכמות החברתיות, הולידה המהפכה את ה[[שמרנות]]. התאורטיקן החלוצי של השמרנות, [[אדמונד ברק]], ניסח את רעיונותיו בספרו "[[הרהורים על המהפכה בצרפת]]" מתוך ביקורת על החפזון של המהפכנים. כבר ב-1790 סבר שהתנהלותם תביא לתוהול[[תוהו ובוהו]], ולבסוף לכך שגנרל כלשהו יתפוס את השלטון, כפי שאכן קרה. עוד ימינה מן השמרנות עלתה ה[[ריאקציה (אידאולוגיה)|ריאקציה]], שקראה משנות ה-1790 להשיב את צרפת לימים בהם הכתר והאמונה הקתולית היו מסד הממלכה וערובה לסדר פוליטי מיטיב ואידיאלי, לפחות בראייתה. הריאקציה דרשה תמיכה בלתי-מסויגת בדת וב[[מונרכיה]], באופן הרבה יותר נוקשה ומודע אידאולוגית מאשר בעבר. הריאקציה תיארה את העבר באופן אידיאליסטי וטהרני, ואת תהפוכות ההווה ראתה כנובעות מסטייה מדרך הישר. אחד מהוגיה הראשונים, הכומר [[אוגוסטן דה בארואל]], פרסם את משנתו כתאוריית [[תאוריית קשר|קונספירציה]] בספר "[[זיכרונות להבהרת ההיסטוריה של היעקוביניזם]]" מ-1798, בו טען כי [[הבונים החופשיים]] אשמים במהפכה. מדינות אירופה אימצו את הריאקציה בהתלהבות לאחר האימה שהטילו אירועי 89'-99', ויחד עמה אמצעים ושיטות חדשים שצמחו מתוך אותו הגיון ריכוזי ומודרני שהניע את המהפכה. בעשורים הבאים, לפני ואחרי [[אביב העמים]], קמו מדינת המשטרה, הצנזורה הנרחבת, הפיקוח ההדוק על מוסדות החינוך ומנגנוני תעמולה מסועפים בעד הסדר הקיים.