ישראל בר – הבדלי גרסאות

עם הקמת [[מדינת ישראל|המדינה]] וכינון צה"ל, נתמנה בר לעוזרו של [[יגאל ידין]], קצין המבצעים של צה"ל, ומי שניהל בפועל את המערכה ב[[מלחמת העצמאות]]. לבר הוענקה דרגת [[סגן -אלוף]]. לקראת תום המלחמה מונה בר לראש מחלקת התכנון והמבצעים במטכ"ל. במסגרת תפקידו גיבש את התוכנית להרס [[טבריה]] העתיקה.{{הערה|{{עיונים בתקומת ישראל|מוסטפא עבאסי|הרס העיר העתיקה בטבריה, 1949-1948|19|mustafa|2009, עמוד 353}}}} לבר הייתה שאיפה להתמנות לסגן הרמטכ"ל, אך הוא פרש מצה"ל בשנת [[1950]], כששאיפתו זו לא נתגשמה, והוא לא נתמנה לסגנו של הרמטכ"ל יגאל ידין. בין היתר, לא זכה בר במינוי הנכסף בשל קרבתו לראשי [[מפ"ם]] ולמפקדי הפלמ"ח שהיו מקורבים רעיונית למפלגה זו, בעוד שמפלגת השלטון הייתה [[מפא"י]].

עם שובו למפא"י עבר בר לעבוד כפרשן צבאי בעיתון "[[דבר (עיתון)|דבר]]", עיתונה של [[ההסתדרות הכללית]]. כמו כן פרסם מאמרים ב"[[מעריב]]" וב"[[ג'רוזלם פוסט]]", וכתב מאמרים ב"[[מערכות (כתב עת)|מערכות]]", הירחון המקצועי לענייני צבא של צה"ל, שבו היה לו גם טור קבוע בשם "עמדת תצפית". הוא גם החל לפרסם מאמרים בעיתונות הזרה. ביטחונו של בר גדל והוא החל להפגין את נוכחותו במעמדים ביטחוניים וצבאיים, ונתקבל כ"אחד מאתנו" בקרב הצמרת הביטחונית. הדברים הגיעו עד כדי כך שבהמלצתו של [[שאול אביגור]], ממקימי [[משרד הביטחון]], ראש [[המוסד לעלייה ב']] וראש ארגון "[[לשכת הקשר ליהודי ברית המועצות|נתיב]]", מינה אותו [[דוד בן-גוריון]] ב־[[1955]], לאחר שובו מ[[שדה בוקר]] למשרד הביטחון, לכתוב את ההיסטוריה הרשמית של [[מלחמת העצמאות]]. לשם מילוי תפקידו זה ניתן לבר חדר במשרד הביטחון בקרבת לשכת השר. הדבר תרם לתדמיתו של בר כאיש סודם של ראשי מערכת הביטחון, בעל נגישות לסודות המדינה הכמוסים. אחד הבודדים בצמרת הביטחונית שלא התלהבו מבר היה ה[[רמטכ"ל]] משה דיין. דיין דרש מעורכי "דבר" לפטר את בר, אסר עליו להופיע במדי צה"ל ענוד בדרגות סגן -אלוף, ואף פקד עליו לצאת ממפגש סגור של קצינים ערב [[מבצע סיני]]. כאשר נאספה במשרד הביטחון המשלחת בראשות דוד בן-גוריון לשם יציאה בחשאי ל[[פריז]] לחתימת הסכם הברית הסודית עם [[צרפת]], לקראת פתיחת מבצע סיני, הבחין דיין בישראל בר שהיה בקרבת מקום ושאל בסגנון הדייני האופייני "מה המרגל הזה עושה כאן?"