אוהד מטלון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לסמדר שפי |
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: \1אמיתי\2 |
||
שורה 11:
בשנת 2009 הציג מטלון את היצירה "היום" במסגרת הביאנלה השנייה לאמנות הרצליה באוצרות משותפת של עדי אנגלמן, מאיר קורדבני והילה טוני נבוק. בכל יום במשך שבוע הסתובב מטלון במיקומים שונים בארץ, צילם ושלח את התמונות באינטרנט לעוזרת שלו שישבה בחלל התצוגה. היא הדפיסה את התמונות, מסגרה ותלתה אותן על הקירות על פי הנחיותיו. בסוף היום חולקו התמונות בין המבקרים בתערוכה. כך נוצר מצב בלתי שגרתי שחלל התצוגה נותר ריק, פרט למדפסת. המבקרים הסקרנים נהיו שותפים בתהליך התצוגה: הם נאלצו לחכות לצילום שצילם, לעוזרת שתדפיס ולתליית העבודות. מטלון תיאר חוויה זו כמטלטלת. מבחינתו שיטת עבודה זו טומנת בחובה סוג של ניסיון לגרום לצופים לחשוב על האופן שבו הם רואים את הדברים ולהיות במתח ביחס לדימויים מהמדפסת. אחד הדברים המטרידים מבחינתו הוא הניתוק בחוויה שאמנות מציעה בן האמן לצופה למעט בפרפורמנס. לכן, דרך זו מציעה להכניס את הצופה לעבודה והופכת את העבודה ככזו שלא תלויה רק באמן אלא גם בצופה.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.haaretz.co.il/gallery/1.3312152|הכותב=|כותרת=אלי ערמון אזולאי " ביקור בסטודיו של אוהד מטלון" הארץ גלריה 30.4.10|אתר=|תאריך=}}}} התערוכה מדגישה את הדינמיקה בין הצופה לתצלום, תוך טשטוש ההיררכיות של הזמן והאוצרות המתקיימות בתהליך רגיל של בנית תערוכה. בראיון שנתן מטלון לערמון טען כי הסיכוי לכישלון מלווה באמונה גדולה בכוחו של הצילום ובחתירה תחת מוסכמות מסחריות. אם בתערוכה רגילה התהליך בין רגע הצילום לבין תלייתו ממוסגר על הקיר עשוי להמשך שנה ומחירו של האובייקט עשרות אלפי שקלים, כאן מוזמן הצופה - גם אם הפרוטה לא מצויה בכיסו, לחזור עם דימוי הביתה מה שנראה למטלון כטריוויאלי ביותר.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.haaretz.co.il/gallery/1.3323753|הכותב=|כותרת=אביטל בורד, תלוי במחיר, מדור גלריה הארץ 1.10.2009|אתר=|תאריך=}}}}
בשנת 2010 הציג מטלון תערוכת יחיד בשם "צפון
בשנת 2012 הציג מטלון בגלריה PODBIELSKI CONREMPORARY BERLIN את התערוכה THE ZONE ובמקביל לה פורסם ספר הנושא אותו שם.{{הערה|Gani Zafran v., Refael s. (2012) The Zone: Ohad Matalon, Podbielski Contemporary, Berlin }} בעבודות שהוצגו בתערוכה הוכיח מטלון יכולת ייחודית לחבר באופן סימולטני מספר מרכיבים שלכולם מעמד שווה ויוצרים דימוי רב שכבתי. כך בעבודות "שרון ורועי קריית מלאכי" ו"משפחת הופמן בית שמש" בשתי העבודות לרקע ולדמויות מעמד שווה. רק במבט מדוקדק ניתן להבחין שחלק מהאלמנטים נשתלו או טופלו על מנת ליצור את האשליה של המעמד השווה שמשכנע את הדמיון בצורה כה חדה.{{הערה|ורד זפרן גני שם:(2012)}} מטלון באמצעות המצלמה חושף את כל המרחב הגאוגרפי, חברתי ופוליטי של ישראל ועל ידי כך חושף גם את הצדדים המיוחדים והאישיים של מושאי הצילום שלו. מושאי הצילום שלו הם אנשים אך גם גזרי עיתונים, בתים וטקסים. האוסף המוצג צולם כולו בישראל אך יש לו מעמד אוניברסלי בכך שהוא מאתגר את המסרים החזותיים הפורמלים של הממשלות. שפת התקשורת החזותית היא אל מקומית ותקפה לכל מקום. כך ניתן בעצם לכנס את העבודות תחת שלוש קבוצות נושא: פורטרט קבוצתי, מזרח ומערב, סמליות מקומית.{{הערה|רפאל שגיא (2012)}} בראיון סיפר מטלון על השימוש שלו בסימבולים בסדרת הצילומים שחלקם נוטים לקילשאות. לטענתו בפרויקט זה הוא אימץ את השפה של צילום ישיר אשר מתאר את האובייקטים בצורה ריאליסטית שלטענתו זה בדיוק מה שהוא כצלם רואה אין שום מחיצה בין המצלמה לפרינט עד כדי דוקומנטציה ולכן הגישה הייתה אם זה שם אקח את זה ואם לא אז אצור את זה. העובדה שמציגה 70 שנות היסטוריה של צילום בתוספת החוויות האישות שלו מהמקום בו הוא גדל. באותו ראיון פירט מטלון את טכניקת ההצגה של הצילומים באמצעות מקרן וידאו היוצר אשליה של התבוננות בצילומים כאילו נמצאים בסרט או בהצגה. הרעיון לכך בה מהחשיבה שלו על השינוי שעבר עולם הצילום מאנלוגי לדיגיטלי והצורך שלו לפתח פורמט שישקף שינוי זה.
|