חרדל (ממרח) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לחרדל דיז'ון |
מ הוספת קישור ליין לבן |
||
שורה 11:
חפירות ארכאולוגיות באזור עמק האינדוס גילו ששם תורבת החרדל. [[תרבות עמק האינדוס]] התקיימה עד שנת 1800 לפני הספירה. [[רומא העתיקה|הרומאים]] היו כנראה הראשונים להתנסות עם הכנת החרדל כממרח באמצעות ערבוב של [[מיץ ענבים]] לא מותסס עם זרעי חרדל טחונים. מתכון לחרדל מופיע ב-"דה רה קוקווינאריה", ספר בישול רומאי מסוף המאה ה-4 או מתחילת המאה ה-5 לספירה. המתכון מצריך תערובת של זרעי חרדל טחונים, פלפל, קימל, עירית, זרעי [[כוסברה]] צלויים, שמיר, סלרי, טימין, אורגנו, בצל, דבש, חומץ, רוטב דגים ושמן, והוא יועד במקור כזיגוג לחזיר בר צלוי.
הרומאים ככל הנראה ייצאו זרעי חרדל ל[[גאליה]], ועד סוף המאה ה-10 לספירה, נזירים מ[[כנסיית סן ז'רמן דה פרה]] בפריז למדו את סודות הכנת החרדל מהרומאים והחלו לייצר חרדל משלהם. חרדל מופיע לראשונה ברישומים המלכותיים בפריז בשנת 1292. העיר [[דיז'ון]] התפרסמה כמרכז לייצור חרדל במאה ה-13. הפופולריות של הממרח ניכרת בתיעוד משנת 1336 של אירוע שערך הדוכס מבורגונדי ובו האורחים כילו כ-265 ליטרים של ממרח חרדל בארוחה אחת. ב-1777 נוסדה אחת מחברות החרדל המפורסמות ביותר, גריי-פופון, כשותפות בין מוריס גריי, יצרן חרדל עם מתכון ייחודי שכלל [[יין לבן]], לבין אוגוסט פופון, התומך הכספי שלו. להצלחתם סייעה המצאתה של המכונה האוטומטית הראשונה לייצור חרדל. בשנת 1937 הוענק ל[[חרדל דיז'ון]] תו התקן של [[כינוי מקור מבוקר]]. הודות למסורת הארוכה של ייצור חרדל בדיז'ון, היא נחשבת כיום לבירת החרדל העולמית.
התיעוד הראשון של שימוש בחרדל כממרח באנגליה מופיע בספר The Forme of Cury (מילולית: שיטת הבישול) משנת 1390, שנכתב על ידי טבחיו הראשיים של המלך [[ריצ'רד השני, מלך אנגליה|ריצ'רד השני]]. המתכון הוא לכדורי חרדל - זרעי חרדל בטחינה גסה, מעורבבים עם קמח וקינמון, אותם מרטיבים קלות, מגלגלים לכדורים ומייבשים. הכדורים היו נוחים לאחסון, ובמידת הצורך ניתן היה להוסיף להם חומץ או יין ליצירת ממרח חרדל. העיר טיוקסבורי הייתה מפורסמת בכדורי החרדל האיכותיים שלה, שיוצרו במקור מחרדל טחון וחזרת. הם אף מוזכרים במחזה [[הנרי הרביעי, חלק שני]] מאת [[ויליאם שייקספיר]].
| |||