פונקציונליזם ואינטנציונליזם – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: הנחיה |
מ תיקון כיווניות הערת שוליים, הסרת קישורים עודפים |
||
שורה 1:
'''שאלת הפונקציונליזם מול האינטנציונליזם בשואה''' הוא ויכוח [[היסטוריוגרפיה|היסטוריוגרפי]] העוסק בדרך שבה התרחשה [[השואה]], כמו גם בהיבטים רבים אחרים של [[הרייך השלישי]], למשל הדרך שבה נוהלה מדיניות החוץ של [[גרמניה הנאצית]]. ניתן למקד את הוויכוח בשתי שאלות עיקריות: האם השואה הייתה מתוכננת מראש, כחלק מתוכנית אב גדולה שאותה הגה [[אדולף היטלר]]? תומכי האסכולה האינטנציונליסטית סבורים שהתשובה לשאלה זו חיובית;
המונחים "פונקציונליסט" ו"אינטנציונליסט" נטבעו ב-[[1981]] בידי ההיסטוריון ה[[מרקסיזם|מרקסיסט]] [[טימותי מייסון]], אולם שורשי הוויכוח נעוצים עוד בשנים [[1969]]–[[1970]], עם פרסומם של הספרים ''The Hitler State'' ב-1969, מאת מרטין ברושט, ו-''The Twisted Road to Auschwitz'' ב-
==מקורות הוויכוח==
חיפוש מקורה של השואה החל מיד לאחר סיום [[מלחמת העולם השנייה]]. התביעה ב[[משפטי נירנברג]], שבהם נשפטו ראשי המשטר הנאצי, הציגה את [[הפתרון הסופי]] כחלק מתוכנית ארוכת טווח שגובשה על ידי ראשי [[המפלגה הנאצית]] עוד עם התגבשותה ב-[[1919]]. תפיסה זו השפיעה על מרבית ה[[היסטוריון|היסטוריונים]] בשנים שלאחר מכן, שנקטו רובם ככולם אותה גישה; גישה זו מוגדרת היום כגישה האינטנציונליסטית הקיצונית. בסוף [[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]] התפרסמו ספריהם של ברושט ושלוינס, שהוזכרו לעיל. המחנות נקראו בפרפראזה על שם ספרו של שלוינס: החוקרים שדגלו בשיטה האינטנציונליסטית נקראו מחנה "הדרך הישירה לאושוויץ" ("The straight road to Auschwitz") או "מחנה התוכנית" (programmeists), משום שסברו שהיטלר פעל על פי תוכנית מוכנה מראש. תומכי התפיסה הפונקציונליסטית נקראו מחנה "הדרך המעוותת לאושוויץ" ("the twisted road to Auschwitz"), או ה"מבניים" (structuralists), משום שסברו שמקורה של השואה במבני הכוח הפנימיים של הרייך השלישי.
בשנת [[1981]] פרסם ההיסטוריון הבריטי [[טימות'י מייסון]] [[מסה (חיבור עיוני)|מסה]] שכותרתה הייתה "כוונה והסבר" ("Intention and Explanation"). מסה זו הייתה חלק מביקורת שמתח מייסון על תפיסתם של ההיסטוריונים קארל דיטריך בראכר וקלאוס הילדברנד. מייסון טען, שבראכר והילדברנד התמקדו יתר על המידה באדולף היטלר כשורש ההסבר לשואה. במאמר זה טבע מייסון את המינוח "פונקציונליסטים" לאותם היסטוריונים שנקראו עד אז אסכולת ה"מבניים", וסברו שהשואה התרחשה כתוצאה מן המבנה הפנימי במדינה הנאצית; במקביל, הגדיר מייסון את אסכולת ה"תוכנית" כ"אינטנציונאליסטיים", משום שסברו שכוונותיו ותוכניותיו של היטלר הן שהביאו לשואה. מונחים אלה נתקבלו במקום המונחים הקודמים שהיו מקובלים עד אז.
בהרצאה ב[[פריז]] ב-[[1982]] סיכם [[כריסטופר בראונינג]] את הוויכוח:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=חקר השואה בשנים האחרונות הלך והתקטב יותר ויותר לשתי קבוצות, שזכו מפיו של טימות'י מייסון לשמות ההולמים "אינטנציונליסטים" ו"פונקציונליסטים". הראשונים מסבירים את התפתחותה של גרמניה הנאצית כתוצאה מכוונותיו של היטלר, שנבעו מ[[אידאולוגיה]] עקבית והגיונית. כוונות אלה הוגשמו הודות ל[[דיקטטורה]] ה[[טוטליטריזם|טוטליטרית]] של גרמניה הנאצית. הפונקציונליסטים, מאידך, מצביעים על האופי האנרכיסטי של המדינה הנאצית, היריבויות הפנימיות ששררו בה, ועל תהליך קבלת ההחלטות ברייך השלישי שהיה כאוטי ביסודו, והוביל לאלתורים וגם לרדיקליזציה של המהלך.
הצגת ההיסטוריה על פי כל אחת מן הדרכים הללו חשובה לניתוח המשמעויות המסועפות, שאותם מייחסים למדיניות הנאצים בכלל ולביצוע הפתרון הסופי בפרט. מצד אחד, [[לוסי דווידוביץ']], אינטנציונליסטית רדיקלית, מחזיקה בתפיסה על פיה כבר ב-[[1919]] החליט היטלר על השמדת יהודי אירופה. ויותר מכך: הוא ידע כבר אז באיזו תקופה תתממש תוכניתו הרצחנית. [[מלחמת העולם השנייה]] הייתה בעת ובעונה אחת האמצעי וההזדמנות כדי להביא לידי מעשה את מלחמתו כנגד היהודים. היטלר המתין לרגע המתאים כדי להגשים את תוכניתו הרחבה, ובמקביל נהג בסובלנות כלפי מגוון של דרכי פעולה חסרות טעם ומשמעות שהפעילו דרגי הביניים במפלגה ובמדינה כלפי היהודים.
מנגד, מציג [[מרטין ברושט]] תפיסה אולטרה פונקציונליסטית. כנגד תפיסתה של דוידוביץ', המדגישה את כוונותיו של היטלר ואת התוכנית המקיפה וארוכת הטווח שהייתה לו, לתפיסתה, מציג ברושט תפיסה מנוגדת לגמרי לגבי תפקידו של ה[[פיהרר]], במיוחד בהתייחסות להחלטה על הפתרון הסופי. תוכנית ההשמדה התפתחה בשלבים, במקביל ובזיקה למעשי טבח שונים, בסוף [[1941]] ובמהלך [[1942]]. רציחות אלה לא היו קשורות זו לזו, ובוצעו כמענה מאולתר למצב בלתי אפשרי שנוצר בשטח, כתוצאה משתי סיבות: מחד, הלחץ האידאולוגי והפוליטי שיצר היטלר ליצירת אירופה נקייה מיהודים; (לחץ זה הביא לגירושם של היהודים ממרכז אירופה לאזורי חיץ במזרחה, אזורים שנכבשו במהלך [[מבצע ברברוסה]], ובאזורים אלה היו היהודים אמורים להיעלם). מאידך, המפלות הצבאיות בחזית המזרחית הביאו לבלימת תנועת הרכבות למזרח, ולהיעלמות אזורי החיץ המתוכננים אליהם היו היהודים אמורים להיות מועברים. מעשי הטבח המקומיים והספורדיים החלו להתמסד בהדרגה, עד שהובן שפתרון ההשמדה היה הפתרון הפשוט ביותר לביצוע מבחינה לוגיסטית; הפתרון הסופי החל להיות מיושם בצורה כוללת, והמשטר החל לשקוד על ביצועו בנחישות. מנקודת מבט זו, היה היטלר הזרז, אך לא מקבל ההחלטות. לתפיסתה של לוסי דוידוביץ, נהגה הפתרון הסופי עשרים שנה לפני ביצועו המעשי; לתפיסתו של מרטין ברושט התפתח רעיון הפתרון הסופי ממעשי הטבח שקרו בשטח, מעשים מקומיים שהפכו לתפיסה כוללת.{{הערה|1=Christopher Browning, "La décision concernant la solution finale" from Colloque de l'Ecole des Hautes Etudes en sciences sociales, L'Allemagne nazie et le génocide juif (Paris: Gallimard-Le Seuil, 1985), p. 19|שמאל=כן}}
}}
שורה 21:
===אינטנציונליזם מתון===
גרסה מתונה יותר של האסכולה האינטנציונליסטית גורסת שהיטלר החליט על השמדת היהודים בסוף [[שנות ה-30 של המאה ה-20]], ומכל מקום לא יאוחר מ-[[1939]], או [[1941]]. אחת הראיות המובאות על ידי ההיסטוריונים השייכים לאסכולה זו היא נאומו המפורסם של אדולף היטלר בפני ה[[רייכסטאג]], ב-[[30 בינואר]] 1939, ובו אמר:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=היום ארצה שוב להתנבא: אם יעלה בידי יהדות הממון הבינלאומית באירופה ומחוצה לה לדרדר את העמים, פעם נוספת, למלחמה עולמית – אזי לא תהיה התוצאה בולשביזציה של העולם ועמה ניצחון היהדות, אלא השמדת הגזע היהודי באירופה...{{הערה|1=יצחק ארד, ישראל גוטמן, אברהם מרגליות (עורכים): השואה בתיעוד: מבחר תעודות על חורבן יהודי גרמניה ואוסטריה פולין וברית המועצות. יד ושם, ירושלים תשל"ח, עמ' 108 – 110).}}
}}
שורה 52:
*Browning, Christopher R: ''The origins of the Final Solution: the evolution of Nazi Jewish policy, September 1939 – March 1942'', Lincoln: University of Nebraska Press, 2004.
*Burrin, Philippe: ''Hitler and the Jews: the genesis of the Holocaust'', London ; New York: Edward Arnold ; New York, NY: Distributed in the USA by Routledge, Chapman, and Hall, 1994.
*Fleming, Gerald: ''Hitler and the Final Solution'', Berkeley: University of California Press, 1984.
*Dawidowicz, Lucy S.: ''The war against the Jews, 1933–1945'', New York: Holt, Rinehart and Winston, 1975.
*Hilberg, Raul: ''The Destruction of the European Jews'', Yale University Press, 2003, c1961.
*Hildebrand, Klaus: ''Das Dritte Reich'', Muenchen: Oldenbourg, 1980 translated into English by P.S. Falla as ''The Third Reich'', London: G. Allen & Unwin, 1984.
*Kershaw, Sir Ian: ''The Nazi dictatorship: problems and perspectives of interpretation'', London: Arnold ; New York: Copublished in the USA by Oxford University Press, 2000.
*Kershaw, Sir Ian: ''Hitler, 1889–1936: Hubris'', New York: Norton, 1999, 1998.
*Kershaw, Sir Ian: ''Hitler, 1936–45: Nemesis'', New York: W.W. Norton, 2000.
*Jäckel, Eberhard: ''Hitler in history'', Hanover, NH: Published for Brandeis University Press by University Press of New England, 1984.
*Marrus, Michael: ''The Holocaust in History'', Toronto: Lester & Orpen Dennys, 1987.
| |||