גירוש ספרד – הבדלי גרסאות

'''גירוש ספרד''' היה סילוקם בכפייה בשנת [[1492]] [[ה'רנ"ב]] של [[יהודי]] ממלכות [[כתר קסטיליה|קסטיליה]] ו[[ממלכת אראגון|אראגון]] אשר סירבו ל[[התנצרות|התנצר]]. גירוש בתנאים שונים מעט הוחל חמש שנים מאוחר יותר, בשנת [[1497]] [[ה'רנ"ז]], על יהודי [[פורטוגל]]. עוד שנה אחר כך, בשנת [[1498]] [[ה'רנ"ח]], גורשו גם יהודי ממלכת [[נווארה]].

הצו שיקף מדיניות של הכתר הספרדי שביקש ליצור חברה נוצרית אחידה, ללא מיעוטים דתיים. במקביל לגירוש היהודים פעלו השלטונות גם לדחיקת ה[[אסלאם|מוסלמים]] מספרד. לאחר סידרה של גירושי מוסלמים מאזור [[ממלכת גרנדה|גרנדה]] הוציאה ממלכת קסטיליה בשנת [[1502]] צו מלכותי המורה למוסלמים בממלכות להתנצר או לעזוב. בעקבות הצו בחרו [[מוריסקוס|רבים מהמוסלמים להתנצר לפחות למראית עין]] והיתר גורשו (המומרים ממוצא מוסלמי התמרדו מספר פעמים והוסיפו לעורר חשש; ב-1609 גורשה אוכלוסייה זו על אף היותה נוצרית להלכה). בשנת [[1507]] הורחב צו גירוש היהודים על כל תחום השליטה של [[מלכי ספרד]]: דרום [[איטליה]], [[סיציליה]] ו[[סרדיניה]].

עד תחילת [[המאה ה-12]] התקיים ברוב ספרד שלטון מוסלמי. שלטון זה היה בדרך כלל סובלני כלפי הקהילה היהודית הגדולה בספרד. בתקופה זו היה ב[[חצי האי האיברי]] הריכוז הגדול ביותר של יהודים ביבשת אירופה. היהודים התפרסו בכל רובדי החברה הספרדית-נוצרית. הקהילות היהודיות בחצי האי זכו למעמד משפטי מוכר בחוקי הממלכות הנוצריות ב[[כתר קסטיליה|קסטיליה]], ב[[אראגון]], ב[[נווארה]] וב[[פורטוגל]]. הם נהנו מאוטונומיה שיפוטית ויכלו לקיים את דתם. תרבות היהודים שגשגה, מצבם הכלכלי היה טוב והם זכו לרכוש [[מוסד להשכלה גבוהה|השכלה גבוהה]]. תקופה זו כונתה "[[תור הזהב של יהדות ספרד]]", ובמהלכה כתבו יהודי ספרד שירים, פואמות ומאמרים פילוסופים ודתיים, ועסקו גם במדעים כאסטרונומיה, ומיפוי העולם (קארטוגרפיה).

השינוי ביחס ליהודים התחולל במקביל להשלמת ה[[רקונקיסטה]], הכיבוש-מחדש הנוצרי של ספרד שנמשך מאות שנים, בד בבד עם עלייתן של תנועות קנאיות יותר בקרב המוסלמים. ב[[המאה ה-14|מאה ה-14]] ו[[המאה ה-15|ה-15]] הייתה [[ספרד]] כולה תחת שלטון נוצרי חוץ מ[[ממלכת גרנדה]]. ב-[[1391]] הסתמן באחת המצב החדש בגל של פרעות, [[גזירות קנ"א]], בקהילות שונות של ספרד. יהודים רבים מאוד המירו את דתם, ומכאן נוצרה תופעה של קהילת מומרים או אנוסים עצומה שנותרה כיחידה חברתית מובחנת ("נוצרים חדשים"), שעוררה את חששה המתמיד של הכנסייה ואת קנאת "הנוצרים הישנים".

מותו של ה[[אנטי-אפיפיור]] [[בנדיקטוס השלושה עשר (אנטי-אפיפיור)|בנדיקטוס השלושה עשר]] (שגורש מ[[אפיפיורות אביניון|אביניון]] בשנת [[1403]] אך הוכר כאפיפיור באראגון) בשנת [[1423]] הביא לשיפור במצב היהודים. הם הצליחו לחדש את המוסדות האוטונומיים של הקהילות, אך לא חזרו למצבם המכובד, מהתקופה לפני [[גזירות קנ"א]]. הצלחת השיקום באה לידי ביטוי ב[[תקנות ויאדוליד]] ממרץ [[1432]].

בשלהי המאה ה-15 שלטו בספרד [[המלכים הקתוליים]]. [[האינקוויזיציה הספרדית]] הייתה בית משפט מטעם [[הכנסייה הקתולית]] שמטרתו איתור [[המינים בנצרות|מינים]] נוצריים, ועל כן רדף [[נוצרים חדשים]] שנחשדו ב[[מתייהדים (נצרות)|התייהדות]] (קיום מצוות התורה, הנחשב לעוון חמור בנצרות מראשיתה). האינקוויזיציה החלה לפעול בספרד ב-[[1 בינואר]] [[1481]]. אלה שנמצאו אשמים הועברו מסמכותה של האינקוויזיציה אל בתי הדין החילוניים, שם לרוב נידונו לעינויים ככפרה על עוונותיהם או למוות באמצעות [[העלאה על המוקד]] או [[תלייה]].

הפקודה ([[ספרדית]] "Edicto de Granada" - צו גרנדה), שנחתמה ב-31 במרץ 1492, הוכרזה רק ב-29 באפריל. היהודים אולצו לעזוב את ספרד בתום שלושה חודשים, עד ה-31 ביולי, אלא אם יסכימו להתנצר.{{הערה| Alisa Meyuḥas Ginio, Between Sepharad and Jerusalem, BRILL, 2014. עמ' 37-38.}} בנוסף לכך נאסר על נוצרים להסתיר יהודים או לעזור להם בגלוי או בסתר. הסיבה הנזכרת בצו הייתה השפעתם הרעה של היהודים על המתנצרים, וחוסר הסכמתם של היהודים לעזוב את אמונתם.

מספר היהודים בממלכות הספרדיות ובפורטוגל ערב הגירוש הוא נושא להערכות שונות בין היסטוריונים. המספרים נעים בין 100,000 ל-200,000, בעיקר לכיוון הנמוך יותר (אומדן מפורט שערך סוארז פרננדז ב-1991 על בסיס רשומות מס הביאו למסקנה ש-100,000 הוא ההערכה המקסימלית לגבי ספרד). מלבד אלה היה מספר גדול – כנראה סביב 220,000, אם כי לפי הערכות מסוימות הרבה יותר, אולי פי שלושה ממספר היהודים – של "נוצרים חדשים" מזוהים, שנותרו כמגזר מובחן בחברה הספרדית ולא נטמעו בה. עם הגירוש, בחרו בין 20,000 ל-50,000 יהודים להתנצר ולהישאר בספרד; מספר המגורשים עמד על בין 40,000, הערכת מינימום, ל-160,000, ש[[יצחק בער]] סבר כי הוא המקסימום הסביר. עוד בערך 7,000 מאלה שבו לאחר מכן לביתם והתנצרו.{{הערה|*Haim Beinart, The Expulsion of the Jews from Spain, Littman, 2002. עמ' 287–288.

*Norman Roth, Conversos, Inquisition, and the Expulsion of the Jews from Spain, Uni. of Wisconsin Press. עמ' 375–377.

*Joseph Pérez, Lysa Hochroth, History of a Tragedy: The Expulsion of the Jews from Spain, University of Illinois Press, 2007. עמ' 14.

{{ציטוט|תוכן="מכיוון שהודיעו לנו שבמלכויותינו היו כמה נוצרים רעים שהתייהדו ובגדו באמונתנו הקתולית הקדושה, והסיבה הגדולה לכך הייתה – הקשר בין היהודים והנוצרים", ובהמשך: "לכן, אנו בעצתם ועל פי ראייתם של כמה מן הכמורה, האצולה הגבוהה והנמוכה של מלכותנו, ואנשי מדע ומצפון אחרים מן המועצה שלנו, בהיותנו חושבים על כך רבות, הסכמנו לצוות לגרש את כל היהודים והיהודיות ממלכויותינו."}}

היהודים המגורשים חיפשו להם מקום אחר להתגורר בו. יש שניסו להיקלט במדינות השכנות של ספרד, כמו [[פורטוגל]], שדמתה לספרד מבחינה תרבותית ובתנאים הגאו-פוליטיים, והיו אף קשרי משפחה בין משפחות יהודיות משתי הארצות.

קיימות עדויות מסופרים בני התקופה, על ניסיונות לשכנע את העוזבים להמיר את דתם ולהישאר, ועדויות על גורלם המר של אלו שלא הסכימו לכך. משעלו על האוניות נבזזו, נאנסו, נרצחו ונמכרו לעבדים. הנותרים פנו אל יעד לא נודע, כשהארצות השכנות סירבו לקבל את היהודים אל תחומן. תלאותיהם של המגורשים כתובות הן בהקדמות לספרות הרבני אשר שרדו את הגירוש, והן אצל נוצרים בני הזמן והמקום.

דרכי הבריחה הקרקעית לצרפת היו בטוחות יותר, אם כי במעברים היו שומרים ממונים על ידי השלטונות ובפונדקים היו [[נזיר]]ים, בשליחות האינקוויזיציה, מחופשים בבגדי אנשים פשוטים. ההברחות היו של יחידים, משפחות, וקבוצות קטנות - עד שבעה, כמספר הנוסעים ב[[מרכבה (רכב)|מרכבה]]. סכנה גדולה ליוצאים הייתה במקום ריכוזם ב[[מדריד]]. אחד המקומות הידועים היה "שער אלקלה". משם היו יוצאים בדרך המלך אל [[פמפלונה]], בירת מחוז [[נווארה]], ומשם ממשיכים ל[[צרפת]] ביבשה, דרך [[הרי הפירינאים]] או בדרך הים, דרך נמלי הדייגים באזור [[סן סבסטיאן]]. המבריחים היו פשוטי העם, בעלי פרדות או [[עגלות משא]]. מידע מפורט על שיטות ההברחה, תחפושות האנוסים ותעריפי ההברחה התקבל מרישומים במשפטים שנערכו לאלה שנתפסו.

בעקבות [[גילוי אמריקה]] הגיעו האנוסים גם ל"[[העולם החדש|עולם החדש]]". הסיבות לכך לא היו דתיות: המניע להגירה היה כלכלי. כך גם התייחס לתופעה מוסד האינקוויזיציה, שהוקם גם ביבשת החדשה, ולכאורה לא הטיל מכשולים על הגירת היהודים אליה.

בעוד שהיציאה לארצות [[המזרח התיכון]] וצפון אפריקה הייתה אל קהילות קיימות, הרי שב[[מערב אירופה]] מגורשי ספרד הקימו קהילות חדשות. יוצאי ספרד הקימו קהילות ב[[צרפת]], ב[[ארצות השפלה]], ב[[אנגליה]] ובצפון מערב [[גרמניה]].

בנובמבר [[1602]] התבקש מפקד הצבא בדרום מערב צרפת להכין דו"ח על מצב היהודים באזור [[ליון]], לפי הזמנת מועצת המדינה הספרדית. הוא דיווח כי בחופי גיפוסקואה (Guipuzcoa) וויסקאיה (Vizcaya) יש מאה משפחות יהודיות ובהן שמונה מאות נפש. תושבי המקום הביעו את מורת רוחם מכך "שהללו נוטלים את פרנסתם ומתעתדים להקים בית כנסת" וביקשו להרחיק את היהודים לתוך המדינה. האנוסים עברו ביוזמתם לבורדו, מחשש לפגיעה בהם, ואחר כך לאזור [[אביניון]]. במקומות אלה היה קיים . מפקד הצבא הוסיף כי חלק מהיהודים חזרו ל"סן ז'ן די לוס" ולפי הערכתו הם מביאים לצרפת ול[[פלנדריה]] הכנסות גבוהות, הוא סיכם כי היהודים אינם מעזים לגלות את שמם האמיתי לפני הגעתם לאביניון או ל"ארצו של הדוכס הגדול של [[פיזה]]". לפי דרישת הכנסייה יקיים הממונה על היצוא מספרד מעקב אחרי הקשרים המסחריים של האנוסים עם ספרד.

חלק אחר ממגורשי ספרד הפליגו אל "ארצות השפלה" - באזור [[הולנד]] ו[[בלגיה]] של היום. משם המשיכו לגרמניה ולאיים הבריטיים. כרוניקה שהודפסה בשנת [[1933]]{{הערה|1= "זיכרון מעשה רב מן ביאת היהודים הספרדים לאמסטרדם ואיך נשתלשל ישובם פה עד היום" מאת אורי בן אהרון הלוי 1768}} מתארת את נסיעתם בדרך הים של עשרה בתי אב אל צפון אירופה בשנים [[1603]]-{{כ}}[[1604]]. לפי ה[[מסמך]] נראה כי הייתה הגירה מאורגנת דרך הים, אשר הגיעה עד [[המבורג]].

יש האומרים שגילוי אמריקה התאפשר במידה רבה עקב מעורבותם של יהודים ואנוסים במסעו של [[כריסטופר קולומבוס]].{{הערה|1=צארלס אלפרין, [http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=17720 האם קריסטופר קולומבוס היה יהודי] (אתר [[המרכז לטכנולוגיה חינוכית|ספריית מט"ח]]).

בעניין חשיבות גירוש היהודים למסע - הייתה תערוכה ב[[המוזיאון הימי הלאומי|מוזיאון הימי הלאומי בחיפה]] על פיה מפותיו צוירו בידי רבי [[אברהם זכות|אברהם ן' זכות]] והכסף למימון המסע ניתן בידי שני אנוסים איטלקיים: לואיס דה סנטנגל וגבריאל סאנצ'ז שהלוו לו 17,000 דוקאטים וכן השתתפותו האישית של [[דון יצחק אברבנאל]] במימון המסע. כמו כן רבים מהנוסעים במסעו הראשון הזדהו לאחר מכן כאנוסים או כיהודים.

יש הטוענים שקולון עצמו היה יהודי אנוס, זאת על פי צוואתו בה הוריש כסף לאנוס ברובע היהודי של ליסבון, פיזר מעותיו לעניים (על פי המנהג היהודי, ובניגוד המנהג הקתולי באותה תקופה), ועל פי כתביו בהן כתב על תקוותו לשחרר את ירושלים מהמוסלמים, ולאפשר בה פולחן ליהודים. כמו כן, יש חוקרים הטוענים ששפתו של קולון בכתביו היא לאדינו, ושחתימתו היא למעשה כתיבת: "ברוך השם" בעברית.

על תערוכה זו, ועל דעות אלו ניתן לקרוא במאמר בספריית מט"ח, וכן בכתבת ה[[סי-אן-אן|סי אן אן]] [http://edition.cnn.com/2012/05/20/opinion/garcia-columbus-jewish/ האם קולומבוס היה יהודי בסתר?] מאת צ'ארלס גארסיה.

}}. אנוסים בורחים שלא הסתדרו עם חזרתם ליהדות בקהילות אחרות, היו גם ביסוד מהפכות מחשבתיות ומשיחיות, לדוגמה [[שלמה מולכו]], וחלקם של האנוסים השבים בתנועת ה[[שבתאות]] (ב[[איזמיר]] וב[[סלוניקי]]), בתנועת ה[[יעקב פרנק|פרנקיזם]], וגם בתנועת הנאורות - דוגמת [[ברוך שפינוזה]] ואחרים. יש הטוענים שהציונות של [[בנימין זאב הרצל]] ומבשריה דוגמת [[יהודה חי אלקלעי|הרב אלקלעי]] גם הם תוצאה של גירוש ספרד.{{הערה|1=על יחסו של הרב קוק להרצל - במאמר: [http://ravsherki.org/index.php?option=com_content&view=article&id=1573&Itemid=630 הרצל והציונות] באתר הרב אורי שרקי}}

ב-[[17 בדצמבר]] שנת [[1968]], ארבע מאות ושבעים ושש שנים לאחר הגירוש, הכריזה ממשלת ספרד בטקס סמלי על ביטול צו הגירוש בבית כנסת ב[[מדריד]].

ב-[[2012]] הכריזה ספרד שהיא מאפשרת לכל יהודי עם שם משפחה ספרדי, או שיכול להוכיח שהוא נצר למשפחה ממוצא ספרדי, לקבל אזרחות ספרדית.{{הערה|[http://www.mako.co.il/news-world/international/Article-97ab20e70d82b31004.htm ספרד תעניק אזרחות למגורשים] ([[חדשות 2]] - אתר מאקו, 2012)}}. בפברואר [[2014]] הודיעה ממשלת ספרד כי אישרה להגשה הצעת חוק (שטעונה אישור הפרלמנט),{{הערה|שם=הודעת ממשלת ספרד על אישור הצעת החוק להגשה|http://www.lawofisrael.com/IW/hebrew-translation-press/}} במטרה לאפשר לצאצאיהם של המגורשים לקבל אזרחות ספרדית, מבלי לוותר על אזרחות המדינה שבה הם מתגוררים.{{הערה|{{הארץ|ניו יורק טיימס, הארץ|ספרד: אושר חוק שיקל על צאצאי יהודים שגורשו להתאזרח|1.2238219|7 בפברואר 2014}}}} עם זאת, התיקון לחוק האזרחות הספרדי כולל תנאים רבים, בהם: מבחני שפה ומורשת בספרדית, הוכחת קשר היסטורי לקהילת המגורשים, וזיקה עכשווית לספרד. רק 7 מתוך 885 ישראלים שביקשו לקבל דרכון ספרדי עמדו בתנאים אלה.{{הערה|{{כלכליסט|דיאנה בחור ניר|השער החדש לאירופה: הישראלים נוהרים לדרכונים פורטוגליים|3709203|11 במרץ 2017}}}}

* [[בן-ציון דינור]], '''תנועת עליה מספרד לארץ ישראל לאחר גזירת קנ"א''', [[ציון (כתב עת)|ציון]] ל"ב, תשכ"ז, עמ' 174-161161–174.‬

*'''הפזורה היהודית הספרדית אחרי הגירוש,''' מרכז זלמן שזר, 1992