היסטוריה של ירושלים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לשימור מבנים
שורה 184:
ירושלים שלאחר [[מלחמת העולם הראשונה]] הייתה עיר נחשלת חסרת תשתיות ובה מתגוררים 53,000 תושבים מהם 31,000 יהודים, 12,000 נוצרים, והשאר מוסלמים. ופעל מיידית להביא את ירושלים אל סיפה של [[המאה ה-20]] שבכל שאר העולם החלה 17 שנים קודם לכן. קביעתה של ירושלים כעיר הבירה ומרכז מנהלתי נעשה אך ורק משיקולים של קשר דתי - תרבותי והיסטורי של הבריטים לארץ ישראל, קשר שמקורו ב[[תנ"ך]] וב[[הברית החדשה|ברית החדשה]] - המקור לנצרות. תהליכים טבעיים של גאוגרפיה ופוליטיקה קבעו - מול ירושלים - מרכז פוליטי חברתי וכלכלי ב[[תל אביב]].
 
ב[[יולי]] [[1920]] קיבל הממשל האזרחי הבריטי את סמכויות השלטון הצבאי. ראש ממשל המנדט נקרא [[הנציב העליון]]. סגנו וממלא מקומו של הנציב העליון כונה [[המזכיר הראשי של ממשלת המנדט]] ובתפעול השוטף היה אחראי על כל הפעילות האדמיניסטרטיבית השלטונית. הנציב העליון היה בא כוחו של המלך, ובכך מונה לעמוד בראש השלטון, הן הצבאי והן האזרחי. הממשל האזרחי פעל להנחת תשתיות המתאימות לעיר מודרנית, נבנתה מערכת אספקת מים מודרנית, מערכת אספקת חשמל ומערכת טלפונים ותקשורת. הבריטים ייסדו מערכת ממשל מודרנית ומערכת מנהל עירוני בדוגמה אירופאית ובה מחלקות מקצועיות שהופקדו על אחזקת העיר ופיתוחה. מערכת זו איפשרה התפתחות אורבנית ש[[אדריכלות בירושלים#תקופת המנדט הבריטי|כללה]] שכונות גנים יהודיות, שכונות ערביות, הקמת טיילת [[חומות ירושלים|החומות]], נטיעת עצים ברחבי העיר, [[שימור מבנים]] היסטוריים שונים, הקמת מבנים ציבוריים כגון מוזיאונים, ספריות וגלריות, טיפוח שטחים פתוחים, שיקום השווקים העתיקים ופיתוח שווקים חדשים.{{הערה|1=ג' ביגר 'קווים בהתפתחותה של ירושלים בעשור הראשון לשלטון הבריטי' א' שאלתיאל (עורך), פרקים בתולדות ירושלים בזמן החדש יד בן צבי, ירושלים תשמ"א, עמ' 255- 278.}}
 
בתקופת המנדט התרחבו מאוד תחומי השפעתה ושטחי שלטונה של עיריית ירושלים, בעיר שהתרחבה מאוד ושהפכה למרכז השלטון של ארץ ישראל. עיריית ירושלים נאלצה להתמודד עם הפיכתה של העיר מיישוב לבנטיני מוזנח ונחשל לכרך סואן. בתקופה זו כבר התבסס מרכז הכובד של העיר בעיר החדשה שמחוץ לחומות, והונהגו תוכניות מוסדרות לבינויה ולהתפתחותה העתידית, בהשראה בריטית. הבריטים הנהיגו מערכת שלטון מקומי מוסדרת, שכללה מחלקות מקצועיות לטיפול בעניינים המוניציפליים השוטפים. כן נתנה העירייה את דעתה לסוגיות של שימור מורשתה ההיסטורית של העיר ומרכזיותה הרוחנית והדתית, תוך שילובן בהתפתחותה המודרנית.