פאולוס – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: \1 ראייה |
מאין תקציר עריכה |
||
שורה 6:
|מקום פטירה=[[רומא]]
}}
'''פאולוס מתרסוס''' (במקור: '''שאול התרסי''') או '''פאולוס [[שנים-עשר השליחים|השליח]]''' (10-5? – 67-64?) היה, לפי האמונה ה[[נוצרי]]ת והמתואר ב[[הברית החדשה|ברית החדשה]], אחד מהחשובים ב[[שליחי ישו]] (
פאולוס נולד ב[[תרסוס]] שב[[אסיה הקטנה]] ([[טורקיה]]), ובצעירותו הוא היה [[יהודי]] [[פרושים|פרושי]]-[[הלניזם|הלניסטי]]. לפי עדותו בכתביו קיבל חינוך פרושי מקיף ובתחילה שנא את הנוצרים והיה מופקד על רדיפתם, אך בדרכו ל[[דמשק]] כדי לבער את הקהילה הנוצרית המקומית, נגלה אליו [[ישו]] בחזיון והמיר אותו. הוא הצטרף למאמיניו והפיץ את בשורתו ברחבי האימפריה הרומית, תוך שהוא עצמו נרדף על ידי הממסד היהודי. לבסוף נאסר ונשלח לרומא למשפט, שם הוסיף להטיף לנצרות ולבסוף הוצא להורג. פאולוס נחשב ל[[קדוש נוצרי|קדוש]]. הוא קידם בעיקר את הפצת האמונה בישו בקרב לא-יהודים ומתייהדים, ונחשב לאחד מיוצריה של הדוקטרינה הנוצרית המוקדמת. איגרותיו מהוות חלק חשוב מן [[הברית החדשה]]. הדעה המקובלת במחקר ההיסטורי היא כי תרם תרומה עצומה להתגבשות הנצרות מזרם של ה[[יהדות]] ל[[דת]] חדשה לגמרי, בכך שקבע כי נכרים הרוצים להצטרף אל האמונה [[מתייהדים (נצרות)|אינם צריכים לשמור]] את התורה ופטורים מ[[ברית מילה]].
שורה 18:
קיימים שני מקורות מרכזיים המלמדים על קורות חייו של פאולוס, שנכתבו עוד בחייו, או זמן קצר לאחר מותו: המקור הראשון הוא [[איגרות פאולוס]] ששרדו (אם כי קיימת מחלוקת כמה מתוך האגרות הוא אכן כתב בעצמו). המקור השני הוא הסיפור ב[[מעשי השליחים]], שבנקודות מסוימות מצטט דיבור ישיר של עדי ראייה. לשני המקורות יש חולשות: איגרות פאולוס ששרדו נכתבו בתקופה קצרה של חייו, אולי רק בין השנים [[50]]–[[58]], ומחבר 'מעשי השליחים' מוסר כמה פרטים חשודים (לדוגמה: הטענה כי פאולוס היה נוכח במותו של [[סטפנוס הקדוש|אִסְטְפָנוֹס הקדוש]], 7:58).
קיים גם חיבור [[אפוקריפה|אפוקריפי]] בשם "מעשי פאולוס ותקלה"; אולם האירועים שנרשמו בחיבור זה אינם מתאימים לאף אחד מהאירועים כפי שהם מתוארים באיגרות פאולוס או ב"מעשי השליחים", ועל פי רוב אין החוקרים מתייחסים ברצינות לחיבור זה.
בשל הבעיות בשני מקורות אלה, כפי שמסביר ריימונד אי בראון (''An Introduction to the New Testament,''{{כ}} 1998), היסטוריונים נוקטים אחת מארבע גישות:
שורה 24:
#חוקרים מודרניים מסוימים אינם נותנים אמון בתיאור שב"מעשי השליחים" ומשתמשים אך ורק בחומר המצוי באיגרותיו של פאולוס.
#חוקרים מסוימים מטילים ספק גם בטקסטים המיוחסים לפאולוס.
#גישת ביניים, המתייחסת לאיגרות פאולוס כעיקר ומשלימה את העדויות הללו בעזרת "מעשי השליחים".
ישנן נקודות רבות במחלוקת בין החוקרים; הכרונולוגיה שתפורט להלן היא שרטוט האירועים העיקריים בחייו של פאולוס בהתבסס על הגישה הרביעית.
שורה 40:
לאחר שהצטרף ל[[יהודים-נוצרים|עדה הנוצרית]], עבר פאולוס לחיות ב[[מונרכיה|ממלכה]] ה[[נבטים|נבטית]] (לה הוא קורא "ערב") למשך שלוש שנים, ואחר כך חזר לדמשק{{הערה|גלטיים 17-1:20}} עד שהיה חייב לברוח מן העיר בלילה{{הערה|מעשי השליחים 23-9:25; קורינתיים ב', 11:32}}. הוא הגיע לירושלים, שם הוא פגש ב[[פטרוס]] וב[[יעקב הצדיק|יעקב]], אחיו של ישו (שאין להתבלבל בינו לבין [[יעקב בן זבדי|יעקב הקדוש]], בנו של זבדי ואחיו של יוחנן).
כתביו של פאולוס עצמו והתיאור של מעשי השליחים מתארים תיאור שונה במקצת לגבי מעשיו לאחר הביקור בירושלים. לפי מעשי השליחים הוא הלך ל[[אנטיוכיה]], ומשם טייל ברחבי [[קפריסין]] ודרום [[אסיה הקטנה]] לדרוש על ישו, מה שנודע כמסע ה[[מיסיון]] הראשון שלו{{הערה|13:13 – 28:14}}. פאולוס עצמו מציין רק כי הוא דרש בסוריה וב[[קיליקיה]]{{הערה|גלטיים 18:1-20}},
מסעות מיסיונריים אלה נחשבים כמעשים החשובים ביותר של פאולוס. בדרך כלל בחר בחבר אחד או יותר ללוות אותו, לדוגמה: [[ברנבא]], [[טיטוס (שליח)|טיטוס]], [[טימותיוס]], יוחנן, עקילס ופריסקילה. הוא סבל במסעות אלה: הוא נאסר ב[[פיליפי]], [[הלקאה|הולקה]] ו[[סקילה (עונש מוות)|נסקל]] כמה פעמים, וכמעט [[רצח|נרצח]] פעם אחת{{הערה|קורינתיים ב', 24-11:27}}.
בערך בשנת [[49]], לאחר 14 שנים של מסעות, הגיע פאולוס לירושלים עם בר-נבא וטיטוס על מנת לפגוש את המנהיגים של הכנסייה הירושלמית – פטרוס, יעקב ויוחנן; אירוע שידוע כ"מועצה האפוסטלית". כאן התיאורים של "מעשי השליחים" ושל פאולוס עצמו שונים למדי. הראשון אומר כי פאולוס היה ראש משלחת מכנסייה אנטיוכית, שבאה לדון בהמשך השמירה על [[מצווה|מצוות]] יהודיות, ובעיקר חוקי ה[[כשרות]] וה[[ברית מילה|מילה]]. שאלות אלה התעוררו מכיוון שבאו אנשים מיהודה ו"מורים את-האחים לאמר: 'אם-לא תמולו כדת משה לא תיוושעון'"{{הערה|מעשי השליחים 1:15}}. פאולוס אמר אחר כך כי הוא הגיע "על-פי [[התגלות|מחזה]]", על מנת לשים לפניהם "את-הבשורה אשר-קראתי בגויים"{{הערה|שם=גלטיים-2|1=גלטיים 2:2}}, "מפני אחי השקר המתגנבים בתוכנו אשר באו לרגל את-חרותנו אשר-לנו בישוע המשיח למען העבידנו"{{הערה|גלטיים 4:2}}. נראה כי הוא רצה להיות בטוח שמה שהוא לימד את הגויים בשנים האחרונות היה נכון – שההשלמה של ישו את חוקיו של משה, מותו ותחייתו, שחררו את המאמינים הנוצרים מהצורך להישמע לחוקים אלה, ובגלל הדאגה "פן-תהיה לריק מרוצתי אשר ארוץ ואשר-רצתי"{{הערה|שם=גלטיים-2}}.
[[קובץ:Conversion of Saint Paul (Michelangelo Buonarroti).jpg|ממוזער|312px|''ההתגלות לפאולוס'', [[פרסקו]] של [[מיכלאנג'לו]]]]
לאחר דיון ארוך, פטרוס אמר כי אלוהים "לא הבדיל בינינו (=היהודים) וביניהם (=הגויים) כי טיהר את לבבותיהם על ידי האמונה"{{הערה|שם=שליחים-9|1=מעשי השליחים 9:15}}, ויעקב אמר כי "לא להחמיר על-השבים מן-הגויים לאלוהים" (שם). הם שלחו מכתב, יחד עם כמה מנהיגים יהודים עם פאולוס וחבריו, על מנת לאשר כי המאמינים ה[[גוי]]ים אינם צריכים להמשיך לשמור את המצוות, מלבד "רק לכתוב אליהם אשר ירחקו מטמאות ה[[עבודת אלילים|אלילים]] ומן-ה[[זנות]] ומבשר הנחנק ומן-ה[[דם]]"{{הערה|שם=שליחים-9}}. האיגרת גם מתייחסת לפאולוס ובר-נבא כ"חביבינו"{{הערה|מעשי השליחים, 25:15}}.
שורה 51:
למרות ההסכמה שהגיעו אליה במועצה האפוסטלית, פאולוס מספר כי כאשר פגש את פטרוס באנטיוכיה זמן קצר לאחר פגישתם בירושלים, גער בו על כך שהוא לא רצה להשתתף בארוחה עם גוי{{הערה|גלטיים 11:2-13}}. "מעשי השליחים" לא מספר דבר על כך, אלא אומר ש"זמן לאחר מכן" החליט פאולוס לעזוב את אנטיוכיה (מה שבדרך כלל נחשב כתחילת המסע המסיונרי השני), כשמטרתו היא לבקר את המאמינים בעיירות שהוא ובר-נבא דרשו בהן קודם לכן. ייתכן כי חוסר הסכמה ציבורית עם פטרוס הייתה הסיבה לכך. אולם, פאולוס ובר-נבא רבו האם לקחת את יוחנן (בן דודו של בר-נבא) איתם, ולכן התפצלו דרכיהם{{הערה|מעשי השליחים 36:15-41}} – בר-נבא עם יוחנן ופאולוס עם [[סילא]]. אחר כך הם השלימו – פאולוס מזכיר כי הם היו ביחד ב[[כלא]], ואומר לקהילה בקולאס לקבל אותו אם הוא מגיע אליהם (קולאסים 10:4).
פאולוס העביר את השנים הבאות במסעות במערב [[אסיה הקטנה]], כשהפעם הוא נכנס ל[[מקדוניה]], וייסד את הקהילה הנוצרית הראשונה בפיליפי, שם הוא עובר רדיפות. פאולוס עצמו מתאר את החוויה כ"עונינו ול[[חרפה]] היינו"{{הערה|תסלוניקים א' 2:2}}; מחברו של "מעשי השליחים", אולי כשהוא שאב מידע מעד ראייה, הסביר כי פאולוס גירש שדים מ[[שפחה]], דבר שמנע ממנה את האפשרות לחזות עתידות, והוריד את ערכה – מעשה שבעליו של העבד טען כי הוא [[גניבה]], ולכן דאג לכליאתו של פאולוס לזמן קצר{{הערה|מעשי השליחים 22:16}}. לאחר מכן נסע פאולוס לתסלוניקי, שם נשאר לזמן מה, לפני שהמשיך במסעותיו ב[[יוון]]. ביוון הגיע ראשית ל[[אתונה]], שם נאם את נאומו המפורסם "אריוס פגוס", בו דיבר בשמו של אל לא ידוע שכבר נעבד שם{{הערה|16:17-34}}, ומשם נסע לקורינתוס בה התיישב לשלוש שנים וכתב את האיגרות הראשונות שלו כדי להתפרנס, תסלוניקים א'.
בקורינתוס הסתבך שוב בצרות משפטיות: לאחר תלונות של קבוצת יהודים, הוא הובא לפני ה[[פרומגיסטראט|פרוקונסול]] גיליון, שהחליט שנושא זה אינו ראוי לתשומת לבו וביטל את ההאשמות{{הערה|מעשי השליחים 12:18-16}}. מכתובת ב[[דלפי]] שמזכירה את גיליון, אפשר לתארך את מועד ה[[משפט (העמדה לדין)|משפט]] לשנת [[52]], דבר שנותן עוגן היסטורי להאחז בו בכרונולוגיה של חייו של פאולוס.
לאחר משפט זה, המשיך פאולוס את דרשותיו (ידוע כמסע המסיונרי השלישי), כשהוא נוסע שוב ברחבי [[אסיה הקטנה]], [[מקדוניה]], ואנטיוכיה וחזרה. הוא גרם למהומה גדולה ב[[תיאטרון]] של אפסוס, שם [[צורפות|צורפים]] מקומיים חששו מאיבוד הכנסתם בשל פעילותו של פאולוס. הכנסתם נסמכה על מכירה של [[פסל (יצירה)|פסלונים]] [[כסף (צבע)|מוכספים]] של האלה [[ארטמיס]], אותה עבדו, והאספסוף כמעט הרג אותו{{הערה|21:19-41}}. לאחר מכן אסף פאולוס כסף בשביל קרבנות ה[[רעב]] שהיה בארץ ישראל באותו זמן. במסעו לירושלים עבר שוב במחוז, וכתוצאה מהמהומות הקודמות חשש להיכנס לאפסוס. הוא שט מסביב לה ואמר לחסידיו לפגוש אותו ב[[מילטוס]]{{הערה|17:20-38}}.
כשהגיע פאולוס לירושלים עם כספי הסיוע, הביאו האשמותיו של [[חנניה בן נדבאי|חנניה]] ה[[כהן גדול|כהן הגדול]] ל[[מעצר
"מעשי השליחים" מתאר את מסעו לרומא לפרטיו. המסע היה איטי וארוך, ולבסוף נטרפה ספינתם על חופה של [[מלטה]], בה העבירו שלושה חודשים. פאולוס תיאר כיצד ריפא את המושל פובליוס ממחלה, וכן אנשים אחרים, אך עם בוא ה[[אביב]] הם החלו שוב במסעם.
"מעשי השליחים" מספר על חייו של פאולוס רק עד הגיעו לרומא, בערך בשנת [[61]]; מכתביו של פאולוס עצמו מפסיקים עוד הרבה לפני כן.
המשך קורותיו של פאולוס ידועים ממסורת בלבד. מסורת אחת מוסרת כי הוא ביקר ב[[היספניה]]; העדויות לכך לא מובילות למסקנה חד משמעית. מסורת אחרת אומרת כי הוא מת ברומא. [[אוסביוס מקיסריה]] אומר כי הוא [[הוצאה להורג|הוצא להורג]] ברומא, בשנות מלכותו של ה[[קיסרי רומי|קיסר]] [[נירון]], ומאורע זה תוארך לשנת [[64]] או [[67]].
שורה 68:
[[קובץ:Rembrandt, "St. Paul in Prison".jpg|ממוזער|186 פיקסלים|פאולוס בכלא, ציורו של [[רמברנדט]]]]
{{שכתוב|פסקה=כן|נושא=היסטוריה|סיבה=ניסוחים לקויים, עריכה מקיפה ובסיסית, ויקיזציה, הגהה, עיצוב וסדר}}
לפאולוס הייתה השפעה מכרעת על היווצרות הדת הנוצרית. ראשית, הרעיון כי האמונה במותו ותחייתו של ישו החליפו את [[תורה|תורת משה]], אמונה שמבוטאת לעיתים כ"ישו מת בשל חטאינו". לא ברור כמה מרעיון זה הגיע מפאולוס עצמו; [[הירונימוס]] מציין את הימצאותה של כת נוצרית ב[[סוריה]] ב[[המאה ה-4|מאה הרביעית]], הקרויה [[אביונים]], שעדיין שמרו על חוקי משה, ולפיכך ייתכן שהיו נוצרים שלא האמינו ברעיון זה.
אולם, יש עדויות שמושג ה[[גאולה]] המגיעה ממותו של ישו לא הייתה ייחודית לפאולוס בין הנוצרים, שכן הקטע בפיליפיים 5:2-11, שהכריסטולוגיה שלו דומה לשל פאולוס, זוהה כמזמור של הנוצרים הראשונים, עוד לפני מכתבו של פאולוס.
בפגישה עם השליחים ותלמידי ישו בירושלים, ניצחה דעתו של פאולוס שיש להפיץ את תורת ישו גם בין הגויים, בייחוד לאור ההצלחה המועטה של תורה זו בין היהודים והרדיפות שממשיכי ישו סבלו מידי היהודים.
===קיום מצוות היהדות===
כאשר הוא החל בפעולתו המיסיונרית בקרב הגויים, נתקל פאולוס בבעיה- האם על הגויים המתנצרים לקבל עליהם את עול המצוות (הנוצרים הראשונים ראו עצמם כיהודים לכל דבר) כולל את מצוות המילה שהייתה קשה מאוד בעיני הפגאנים? בוועידה עם השליחים בירושלים הוחלט שאין לכפות מצווה זו על הגויים המתנצרים. החלטה זו הביאה להגברת הצלחתו המיסיונרית של פאולוס.
מכאן המשיך פאולוס בצעדו הבא והוא ביטול המצוות כולן. לשם כך הוא פיתח את תורת "[[החטא הקדמון]]". לפי גישה תאולוגית זו, ברגע שאדם וחוה חטאו הם זיהמו את עצמם ואת כל צאצאיהם שבאו אחריהם בחטא שהפך אותם לבלתי מושלמים ועל ידי כך איבדו את צלם האלוהים שהאל נתן לאדם כאשר יצר אותו. אבל האל אהב את האדם וניסה להציל את נשמתו על ידי כך שנתן לבני האדם את המצוות, בעזרתן הם יכולים לגאול את נשמותיהם. אך האדם החוטא והבלתי מושלם לא יכול היה לעמוד בעול זה ועל כן בני האדם, למעשה, איבדו את האפשרות להגאל ולהגיע ל[[גן העדן]]. השטן ניצל את חולשותיהם כדי להתגבר ולשלוט על בני האדם ולמשוך את נפשותיהם ל[[גיהנום]]. כאשר אלוהים, שהמשיך לאהוב את בני האדם (כחלק מתכונה עיקרית של האל שהיא אהבה, על פי גישתו של פאולוס), ראה זאת, החליט שרק צעד קיצוני ביותר יכול להציל את אהוביו בני האדם. צעד קיצוני זה הוא לשלוח את בנו יחידו ארצה, בצורת בן אדם. בן אדם זה יטיף את תורתו לתלמידיו ואחר כך ייאסר וימות בצורה ובסבל נוראיים למען אותם בני אדם. כך יקריב אלוהים את בנו יחידו כ"[[שה האלוהים]]" (רעיון השאוב מהקרבת יצחק) אשר יכפר על חטאי בני האדם ויציל את נשמותיהם. לאחר מעשה זה, אין יותר צורך במצוות. מספיק [[טבילה לנצרות|לטבול]] במים טהורים ולהאמין בישו בן האלוהים שירד ארצה כבן אדם, מת על הצלב וקם לתחייה כעבור שלושה ימים, כדי לגאול את הנשמה ולהיכנס לקבוצת אלו שיזכו למלכות שמיים. זו ברית חדשה בין האל ובני האדם המבוססת על אמונה, תפילה ואהבה, בניגוד לברית הישנה המבוססת על המצוות. היות שיש ברית חדשה אז יש גם עם נבחר חדש או עם ישראל חדש. עם ישראל ההיסטורי של הברית הישנה והמצוות הוא "עם ישראל שבבשר" שמרכזו הרוחני בירושלים שבארץ יהודה היא "ירושלים של מטה". עם ישראל החדש הוא המתנצרים החדשים שאינם נזקקים עוד למצוות ומרכזם העתידי, בעת הגאולה היא "ירושלים של מעלה" השמימית. אלו הם "בני ישראל שברוח" (Israel Spiritualis).
===ההנתקות מהיהדות===
תאולוגיה זו של פאולוס מהווה למעשה את הבסיס התאורטי להתפתחות הכנסייה הנוצרית בעתיד והמנוע שהביא להתנתקות הנצרות מהיהדות. לא רק שהנצרות הפאוליאנית רואה עצמה מנותקת מהיהדות אלא שהיא רואה ביהודים אשמים באי הצלחת הגאולה המלאה של האנושות, מסיבה שהיהודים בגדו במשיח ומסרבים להכיר בישו כבן האלוהים שמת וקם לתחיה. בכך היה פאולוס היהודי ומייסד עקרונות הנצרות, גם למייסד השורשים הראשונים של האנטישמיות הנוצרית. מצד שני הוא הציג את הנצרות כממשיכתה הנוכחית של היהדות ובכך נתן לה את ההילה של מקור עתיק, הילה שהייתה חשובה מאוד בעיני הפגאנים. היות שכל אדם שהוא, ללא הבדל מין, גזע ומעמד, יכול להצטרף לקהילת הנוצרים, הוא הפך את הנצרות לדת אוניברסלית ושוויונית.
קשורים לפרשנותו זו של פאולוס הם עקרונות האמונה שלו, לגבי [[צדק (מוסר)|צדק]] ומחילת החטאים, בקטעים ש[[אוגוסטינוס]] אחר כך השתמש בהם על מנת להרחיב לגבי [[החטא הקדמון]]. בברית החדשה הדוקטרינה של החטא הקדמון מבוטאת בצורה הברורה ביותר בכתביו של פאולוס. כתביו גם מבטאים בצורה ברורה את הדוקטרינה שהגאולה אינה מושגת על ידי תורת משה, אלא על ידי אמונה בישו הנוצרי. דוקטרינה זו אושרה במועצה האפוסטולית. פאולוס היה גם מהראשונים שהצהירו על הדוקטרינה של טבעו האלוהי של ישו.
פאולוס גם מפתח את הדוקטרינה של [[רוח הקודש (נצרות)|רוח הקודש]]. הרבה מ"רומאים", ובמיוחד הסיום של קורינתיים ב', מציג את רוח הקודש במעמד שווה לאב ולבן. רעיונות אלה אחר כך יפותחו לרעיון [[השילוש]]. הרעיון של פאולוס כי רוח הקודש שוכנת בכל המאמינים בזמן שהם ממירים את דתם היא מרכזית לתורת הכנסייה והמסיון שלו ול[[אסכטולוגיה]] שלו.
שורה 87:
==דעותיו החברתיות של פאולוס==
{{עריכה|פסקה=כן|נושא=היסטוריה|סיבה=ניסוחים מעט לקויים, ויקיזציה}}
כתביו של פאולוס בנושאים [[חברתי]]ים השפיעו על החיים וה[[אמונה|אמונות]] בתרבות הנוצרית בדיוק כמו אמירותיו הדוקטרינריות. למעשה, מכיוון שדעות אלה הם חלק מכתבי הקודש, דעות אלה ואחרות עדיין נחשבות לחלק מהדוקטרינה הנוצרית לפי הנוצרים השמרנים יותר.
פאולוס גינה פריצות מינית, כולל [[הומוסקסואל]]יות{{הערה|אל הרומים א/27}}, כשהדבר כנראה התבסס על החוקים ה[[מוסר]]יים של ה[[תנ"ך]], וכן מהגילוי האישי שלו מרוח הקודש (פאולוס נחשב במסורת לבתול). חלק מהקביעות האחרות שלו כוללים עצות לבני זמנו שלא להתחתן, בציפיה לחזרתו הקרובה של ישו וה[[אפוקליפסה]]; רשות להתחתן, או לפחות להישאר נשואים, למי שאינו מאמין, בתקווה שבן הזוג ימיר את דתו לנצרות בעתיד; ההמלצה לנשים להישמע לבעליהן (כשהוא מתבסס על סיפור [[אדם וחוה]]: "אדם לא נעשה בשביל האשה, אלא האשה בשביל האדם"), ולגדל משפחות; ש"מי שאינו עובד, גם לא יאכל"; והציווי על גברים צעירים שחטאו בכך ששכבו עם אשה להתחתן עמה, רעיון שנותר מרכזי ב[[תרבות]] ה[[אירופה|אירופאית]] ובחוק ה[[אנגליה|אנגלי]] עד לאחרונה.
פאולוס היה אמביוולנטי כלפי ה[[עבדות]], ולא גינה אותה במפורש, כשהוא אומר שבגלל חזרתו הקרובה של ישו, אנשים צריכים להתמקד באמונתם ולא ב[[מעמד|מעמדם החברתי]] (קורינתיים 21:7). בשל סמכותו, לדעות אלה היו השפעה על [[החברה המערבית]] בתקופה המודרנית; העובדה כי פאולוס לא גינה את העבדות באיגרת לפילימון לפעמים פורשה כמצדיקה את הבעלות על בני אדם. עם זאת, יש לפרש את הדבר בהתאם לנורמות החברתיות באותו זמן.
פאולוס ביסס לא רק מודעות תרבותית חדשה וחברה של [[עקרון החסד (נצרות)|חסד]], אלא גם חתר תחת הסמכות הרומאית בדיבור ובמעשה. פאולוס אימץ תארים מהקיסרים על מנת לתאר את ישו. [[אוגוסטוס]] השתמש בתארים "אל האלוהים", "מלך המלכים", ו"בן האלוהים" (מכיוון שהוא היה הבן המאומץ של [[יוליוס קיסר]] שטען כי הוא אל). כשפאולוס מתייחס לישו כ"חדשות הטובות", "אוונגיליון" ביוונית, הוא מאמץ תואר נוסף שניתן לאוגוסטוס. כתובות רומאיות עתיקות קוראות לאוגוסטוס "האוונגלון", החדשות הטובות, עבור רומא. תארים אלה היו אמורים לחתור תחת הסמכות הרומאית ולדבר ישירות אל תוך התרבות העכשווית.
שורה 103:
כך מנסה פאולוס לברר את מעמדו של הגויים (לא יהודים), על ידי השוואה למעמדו של היהודי. פאולוס מודה כי העם היהודי הוא עם הבחירה ואכן, לו ניתנה ההבטחה מאלוהים, בעקבות כך קיבל את ה[[תורה]] ומזרעו יצא ה[[משיח]] ועמו כרת ה[[אל]] ברית, עם זאת גורלו שווה לשאר העולם, עונש ושכר יקבלו כולם לפי מעשיהם. בכך מוכיח פאולוס כי מבחינה גרעינית-נשמתית, טבעם של היהודי והגוי זהים, כולם מסוגלים לקיים את דברי התורה, אפילו שלא כולם קיבלוה.
"כִּי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֵין־לָהֶם תּוֹרָה בַּעֲשׂוֹתָם כְּדִבְרֵי הַתּוֹרָה מֵאֲלֵיהֶם... הֵם תּוֹרָה לְנַפְשָׁם: ...וּמַחְשְׁבוֹתָם בְּקִרְבָּם מְחַיְּבוֹת זֹאת אֶת־זֹאת אוֹ מְזַכּוֹת"{{הערה|1=שם ב/ 15-14}}
על בסיס זהות זו מוגדר [[עם ישראל]] על-פי שני קריטריונים - ההבטחה והבחירה:
שורה 120:
"וְהִיא צִדְקַת אֱלֹהִים בֶּאֱמוּנַת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֶל־כֹּל וְעַל־כֹּל אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ בוֹ כִּי אֵין לְהַבְדִּיל"{{הערה|1=שם ג/22}}.
יתרון נוסף ליהודי על-פני הגוי הוא ברית המילה. פאולוס טוען כי כוחה של המילה יפה כל עוד מקיימים את ה[[מצוות]]. אולם במקום שיש [[חטא]] או עברה על המצוות, שואל פאולוס, איזה ערך יש למילה? ולהפך: גויים שמקיימים את מצוות התורה מבלי להשתייך לעם הבחירה שלו ניתנה התורה, האם ערלתם לא תיחשב להם למילה?
"וְהֶעָרֵל מִלֵּדָה הַמְקַיֵּם אֶת־הַתּוֹרָה הוּא יִשְׁפֹּט אֹתְךָ אֲשֶׁר־לְךָ הַכְּתָב וְהַמִּילָה וְעָבַרְתָּ אֶת־הַתּוֹרָה"{{הערה|1=שם ב/27}}
פאולוס טוען אם כן כי גדולתם של הגויים באה מתוך תשובתם מבלי לקיים מצוות, ברית מילה היא מילה שב[[לב]].
"כִי אִם־תּוֹכוֹ שֶׁל אָדָם הוּא יְהוּדִי וּמִילָה הִיא בַּלֵּב כְּפִי הָרוּחַ וְלֹא כְּפִי הַכְּתָב אֲשֶׁר־לֹא מִבְּנֵי אָדָם תְּהִלָּתוֹ כִּי אִם־מֵאֵת הָאֱלֹהִים"{{הערה|1=שם שם 29}}.
ולכן שווים הם בפני האל.
שורה 133:
"לָכֵן דָּנִים אֲנַחְנוּ שֶׁבֶּאֱמוּנָה יִצְדַּק הָאָדָם בִּבְלִי מַעֲשֵׂי תוֹרָה. אוֹ הֲרַק אֱלֹהֵי הַיְּהוּדִים הָאֱלֹהִים הֲלֹא גַם אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם אָכֵן גַּם־אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הוּא. כִּי אֶחָד הָאֱלֹהִים הַמַּצְדִּיק אֶת־הַמּוּלִים מִתּוֹךְ הָאֱמוּנָה וְאֶת־הָעֲרֵלִים עַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה"{{הערה|1=שם ג/30-28}}.
המסקנה של פאולוס היא מרחיקת לכת. דרך התורה באה הכרת החטא. התפיסה הישנה של התורה, במתכונת של מצוות שיש לקיים מפנה את מקומה לתפיסה רוחנית של התורה כאמונה{{הערה|1=שם 31}}.
עם ישראל שקיבל את התורה ב[[מעמד הר סיני]] נטש את הברית. ולכן, אומר פאולוס, הפך האל את פניו וכעת הוא פונה אל עם אחר, אל ישראל אחר, חדש. הברית עם ישראל הישנה הפכה לברית חדשה.
ישראל החדש, שאנשיו לא נכחו במעמד הר סיני ולא קיבלו את התורה, אליהם פונה פאולוס בשם אלוהים וישו בנו. אם כישלונה של ישראל הישנה היה בשל חוסר אמונה:
"כֵּן הַדָּבָר הֵמָּה נִקְּפוּ עַל־אֲשֶׁר לֹא הֶאֱמִינוּ וְאַתָּה הִנְּךָ קַיָּם עַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה אַל־תִּתְגָּאֶה כִּי אִם־יְרָא{{הערה|1=שם יא/20}}"
דווקא בזכות האמונה הזו, נבחרים הגויים לישראל חדשה, אמונה להכרזת "דבר המשיח":
שורה 152:
"אַל־תִּתְפָּאֵר עַל־הָעֲנָפִים וְאִם־תִּתְפָּאֵר דַּע שָׁאַתָּה לֹא תִשָׂא אֶת־הַשֹּׁרֶשׁ כִּי אִם־הַשֹּׁרֶשׁ נֹשֵׂא אוֹתָךְ"{{הערה|1=שם שם 18}}.
עוד לא אבדה תקוותו של עם הבחירה וייתכן שביום מן הימים ישוב למעמדו המפואר מני קדם
"וְגַם־הֵמָּה אִם־לֹא יַעַמְדוּ בְּמִרְיָם יֻרְכָּבוּ כִּי־יָכֹל הָאֱלֹהִים לָשׁוּב לְהַרְכִּיבָם"{{הערה|1=שם שם 23}}.
שורה 162:
מדבריו של פאולוס ניתן ללמוד כי ישו הביא את החסד האלוהי לעולם - כלומר, אִפשר לבני האדם להיטהר מחטאיהם :
"לָכֵן כַּאֲשֶׁר בְּפֶשַׁע אֶחָד נֶאְשְׁמוּ כָּל־בְּנֵי־אָדָם כֵּן בִּזְכוּת אַחַת יִזְכּוּ כָל־בְּנֵי־אָדָם לַחַיִּים: כי כַּאֲשֶׁר בִּמְרִי הָאָדָם הָאֶחָד הָיוּ הָרַבִּים לְחַטָּאִים כֵּן בְּמִשְׁמַעַת הָאֶחָד יִהְיוּ הָרַבִּים לְצַדִּיקִים:"{{הערה|1= שם 18-19}}
באשמת [[חטא אדם הראשון]], נאשמה האנושות בכללה, ובזכות צליבתו הבודדת של ישו, נגאלה. כשם שבגלל אי ציותו של אדם אחד נעשו הרבים לחוטאים, כי גם בגלל ציותו של האחד ייעשו הרבים לצדיקים.
שורה 173:
==כתביו של פאולוס==
[[קובץ:PaulT.jpg|ממוזער|250px|''פאולוס כותב את אגרותיו'', ציור מהמאה ה-16.]]
פאולוס כתב מספר [[איגרות פאולוס|איגרות אל הקהילות הנוצריות ואל יחידים]]. אולם לא כולן שרדו; בקורינתיים א', 9:5, יש התייחסות ל[[חיבור אבוד|איגרת אבודה]] שהוא שלח לנוצרים בקורינתוס. האיגרות ששרדו הן חלק מהקנון של הברית החדשה, שם הן מופיעות לפי גודלן, מהארוכה לקצרה. חלק מן האיגרות, אותן הוא כתב בכלא, נקראות "מכתבי הכלא", והמסורת אומרת כי הן נכתבו ברומא.
הוטלו ספקות בכך שכתב את האיגרת אל העברים כבר מאז [[אוריגינס]]. מ-[[1750]], מספר איגרות אחרות שבדרך כלל יוחסו לפאולוס נחשדו בכך שאחרים כתבו אותם בזמן כלשהו ב[[המאה ה-1|מאה ה-1]] – מספיק מוקדם כך שמחברים דתיים כמו [[מרקיון]] ו[[טרטוליאן]] לא ידעו על כך שמחבר אחר כתב אותם.
הכתבים הבאים הם הכלולים בקנון הברית החדשה. אלה שיש ספק לגבי ייחוסם לפאולוס מודגשים; אלה שנחשבים כ"מכתבי הכלא" מסומנים בכוכבית.
*[[איגרת אל הרומאים]]
*[[האיגרת הראשונה אל הקורינתים]]
שורה 201:
==דעות אלטרנטיביות==
{{עריכה|פסקה=כן|נושא=היסטוריה|סיבה=ניסוחים מעט לקויים, ויקיזציה}}
בספריו "יוצר המיתוס" ו"פאולוס וההלניזם", חוקר התלמוד [[היים מקובי]] הציג תאוריה, שלפיה פאולוס היה למעשה גוי שגודל בסביבה שהושפעה על ידי דתות המסתורין ההלניסטיות הפופולריות שמרכזן היה באלים מושיעים שמתים וקמים לתחייה, שאחר כך התגייר וקיווה להיות לחכם פרושי. הוא מצא עבודה בירושלים כקצין [[משטרה]] של הכהן הגדול ה[[צדוקים|צדוקי]], שהיה באותו זמן בובה רומית בירושלים. עבודתו של פאולוס ברדיפות אחר אויביו של הכהן הגדול הובילה למאבק פנימי בנפשו, שהתפרץ בזמן שהוא היה בדרך לדמשק. מקובי חושב, כי ההתגלות של פאולוס הייתה בעצם ההתאחדות של העצמי המפורד שלו. פאולוס לאחר מכן מיזג את דתות המסתורין, את היהדות ואת מותו של ישו לאמונה חדשה לחלוטין, שמתרכזת במותו של ישו כ[[קורבן]] מכפר מסתורי. מקובי טוען כי טענותיו של פאולוס לרקע יהודי ולחינוך פרושי הן שקריות, כשהוא מראה כי כמה פסקאות בכתביו של פאולוס מרמזות על בורות ב[[הלכה]]. מקובי גם טוען כי פאולוס המציא מושגי יסוד רבים בדת הנוצרית, וכי הבשורות ושאר המסמכים הנוצריים המאוחרים נכתבו על מנת לשקף את דעותיו של פאולוס ולא את חייו האותנטיים של ישו. מקובי גם תוהה על יושרו של פאולוס.
דעה ביקורתית יותר כלפי פאולוס מגיעה ממחקריו של א. ויקטור גאראפה. הוא טוען, כי פאולוס פעל כנגד סמכותם של תלמידי ישו הנותרים, וכנגד הקהילה הירושלמית המקורית שפעלה תחת יעקב, אחי ישו. כשהוא משתמש בטקסט של הברית החדשה, גאראפה מציע פירושים חדשים לכמה פסקאות חשובות, ומציע כי כבר שם ניתן לראות שהיה מאבק כוחני בין השליחים השונים.
דעה אחרת היא מה שנודע כ"פרספקטיבה החדשה" על פאולוס, שהוצגה לראשונה על ידי רבי [[יעקב עמדין]] (1697-1776). דעתו של עמדין הייתה כי שאול התרסי היה [[פרושים|פרושי]] מלומד ואדוק, שכשהוא חוזר בו מדעותיו [[בית שמאי|השמאיות]] הקודמות, החל להאמין בגאולה לגויים ותחת הסמכות של שמעון כייפא (הוא פטרוס) החל לבנות דת עבור [[בני נח]] המבוססת על התנועה הישועית. פאולוס האמין כי היתרון של היהודים הוא כי הייתה להם התגלות,
== לקריאה נוספת ==
| |||