התערבות טיפולית – הבדלי גרסאות

מטפלים שונים ישתמשו בכלים טיפוליים שונים, על פי גישתם התאורטית לטיפול ואופי הטיפול. בחינה של כלים אלו תעסוק באופן השימוש בהם, התאמתם לתהליך ולמטופל והיעילות שלהם.

בגישות [[פסיכודינמיקה|פסיכודינמיות]] מסורתיות, הפרשנות היא כלי ההתערבות המרכזי בטיפול. תפקיד הפרשנות הוא לחשוף רבדים עמוקים יותר אצל המטופל ולהביא לכדי תובנה. בגישה זו מתעמת המטפל עם המטופל בהצגתו את התופעה אליו הוא מתייחס ובמתן הסבר המאיר את המשמעויות ה[[לא מודע]]ות אצל המטופל, לרוב בהקשר למקורות בעברו (למשל ב[[ילדות]]ו) של תופעה זו. תהליך העיבוד הנלווה מביא לתובנה שמשפיעה על חיי היום יום.

===התערבות תמיכתית===

במחצית השנייה של [[המאה העשרים]] ירד מעמדו של הפירוש, שעד אז היה הכלי המרכזי, ותאורטיקנים שונים הרחיבו את צורות ההתערבות של המטפל. [[וילפרד ר. ביון|ביון]] הדגיש את חשיבות ה[[הכלה (פסיכולוגיה)|הכלה]] ככלי התערבות מרכזי, ו[[דונלד ויניקוט]] את ה[[החזקה]]. התערבויות פרשניות דורשות אצל המטופל יכולת התמודדות (כוחות [[אגו]]) אל מול התובנה והתרופפות ה[[מנגנוני הגנה|הגנות]] שהיא מביאה. לכן התערבויות כאלו אינן מתאימות לכל מטופל. במקרים אלו, תפקיד ההתערבות הוא ליצור השפעה מיידית על המטופל ולחזק אותו. התערבות כזו נקראת התערבות תמיכתית.

[[ארווין יאלום]], סופר ופסיכיאטר, מחשובי הפסיכולוגים בתחום ה[[פסיכותרפיה]] ה[[אקזיסטנציאליזם|אקזיסטנציאלית]], מרחיב את המושג התערבות ומכליל תחתיו גם הנחיות לפעולה, כגון [[כתיבה]] או [[משחק תפקידים]], הפעלות יוצרות [[אמון]] ב[[טיפול קבוצתי]] וביקורי בית. התערבות נוספת, שנויה במחלוקת, היא [[מגע]] שאינו בעל אופי [[מיניות|מיני]], כמו [[חיבוק]] או אחיזת יד.