בית הסוהר המרכזי בירושלים – הבדלי גרסאות

מערכת המשפט ואכיפת ה[[חוק]] של המנדט הבריטי ב[[ארץ ישראל]] כללה בתי דין אזרחיים וצבאיים, [[משטרת המנדט|משטרה]] (Palestine Police) ושירות בתי סוהר (Palestine Prison). ברחבי הארץ הוקמו בתי כלא ומחנות מעצר, כשהגדולים בהם הם בית הסוהר המרכזי בירושלים, [[כלא עכו|בית הסוהר המרכזי בעכו]], [[מחנה המעצר בעתלית]], [[מחנה המעצר בלטרון]] ו[[בית הסוהר לנשים בבית לחם]]. בדרגות הגבוהות בשירות בתי הסוהר המנדטורי שירתו בריטים, ובדרגות הביניים והדרגות הזוטרות שירתו ערבים או יהודים.

באגף הדרומי היו תאי ה[[צינוק]], שכונו בפי האסירים בשם "הגיהנום". תאים צרים אלה שימשו לכליאת אסירים שעברו על חוקי הכלא, כמו השתתפות בקטטה או התחצפות לסוהר. עונש המאסר בצינוק ניתן על ידי מנהל הכלא, והוא נע בין שעות ספורות לשבועיים. תאי הצינוק היו קטנים מאד, וכללו מחצלת ודלי לצרכים בלבד. בבית הסוהר פעלו גם מרפאה ואולם אשפוז בן 20 מיטות.

האסירים היו בני כל הדתות, ובראשית תקופת המנדט הם שוכנו יחד בתאים, ללא הפרדה על בסיס דתי או לאומי. החל מאמצע [[שנות ה-30 של המאה העשרים]] עלה מספרם של אנשי המחתרות בבתי הסוהר, ועל פי דרישתם הם שוכנו ב[[תא]]ים נפרדים מערבים. אסירי המחתרות היו יהודים שנאסרו בעקבות פעילותם במחתרות העבריות, שפעלו נגד הבריטים בארץ ישראל: '[[ההגנה]]', ה'[[אצ"ל]]' ו'[[לח"י]]', וכן לוחמי [[פלמ"ח]]. אסירים אלה הוגדרו אסירים פוליטיים, והם נשפטו בבתי דין צבאיים. העבירות שבגינן נכלאו נעו בין תליית [[כרזה|כרזות]] נגד הבריטים ברחובות העיר, דרך אימון ואחזקת [[נשק]], ועד פגיעה פיזית בבריטים, כמו פיצוץ מבנים והריגת חיילים. עונשי המאסר נקבעו בהתאם לחומרת העבירה, ונעו בין חודשים ספורים ל[[מאסר עולם]] ואף [[עונש מוות]].

האסירים הועסקו במלאכת כפיים, שנועדה להעסיק אותם בשעות הפנאי הרבות ולמנוע מריבות הנובעות משעמום, ומאידך נועדה לספק את צורכי הכלא ואף למכור את התוצרת מחוץ לכתליו. בתי המלאכה שפעלו בתחומי בית הסוהר כללו [[מאפייה (מפעל)|מאפייה]], בה אפו האסירים לעצמם [[לחם]] ו[[פיתה|פיתות]]; מחסן [[בגדים]] ומתפרה, בהם התקינו האסירים לעצמם את [[מדי אסיר|מדי הכלא]]; בית [[דפוס]] בו הדפיסו פרסומים וכרזות מטעם השלטון הבריטי; [[סנדלר]]יה, בה למדו האסירים רצענות ותיקון נעליים, ושימשו את יושבי הכלא; [[נגר]]יה, בה התקינו רהיטים לכלא וכן [[ארון קבורה|ארונות קבורה]], בהם נטמנו חיילים בריטים, ועוד. לרבים מהאסירים היה זה פתח ללימוד מקצוע, בו עסקו לאחר שהשתחררו.

על אף המתח הלאומי ששרר מחוץ לכותלי בית הסוהר, נראה כי לפחות בשנים הראשונות היו היחסים בין האסירים היהודים לערבים תקינים בדרך כלל. בשנות ה-30 הלך המתח וגדל.

לפני מספר שנים ויתר משרד הביטחון על כל שטח חזית בית הסוהר לטובת בנייתו של קמפוס "בצלאל" החדש. השטח שנמסר שימש במקור כחצר הביקורים, שנחצתה בגדר אבן ותלתליות שהפרידה בין האסירים לבין מבקריהם, בני משפחות ואף עורכי דין. בשטח זה הוצבו בעבר המצבות המקוריות שהונחו על קברי ברזני ופיינשטיין בהר הזיתים. מצבות אלה הועברו למחסני המוזיאון.

ב-[[2017]] פורסם כי יש תוכנית להעביר את [[גלי צה"ל]] מ[[יפו]] לשטח המוזיאון. בתום פעולת התנגדות ציבורית, בהובלת שוחרי האתר, אסירים ובני משפחות וכן ציבור וחברי כנסת, נסוג שר הביטחון מכוונתו המקורית ונענה לקריאה להותיר המתחם על כנו. בעקבות זאת הוחל בקידום יוזמה להפוך המתחם לאתר למורשת המאבק בדרך למדינה: הארגונים; האסירים והעצורים; עולי הגרדום ויתר חללי המאבק.

* [https://www.facebook.com/%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%99%D7%90%D7%95%D7%9Fמוזיאון-%D7%90%D7%A1%D7%99%D7%A8%D7%99אסירי-%D7%94%D7%9E%D7%97%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%AAהמחתרות-%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9Dירושלים-165560523475333/?ref=hl דף הפייסבוק של מוזיאון אסירי המחתרות - ירושלים]