הנציב העליון – הבדלי גרסאות

בתקופה זו משלו בארץ שבעה נציבים, ואלו הם:

 

|-

|'''שם''' ||'''תקופת הנְציבות''' ||''' הערות'''

|-

|[[הרברט סמואל]]|| [[1920]]–[[1925]] || ה[[יהודי]] הראשון (שאיננו מומר כ[[בנג'מין ד'יזראלי|בנימין ד'יזראלי]]) ששימש כ[[שר]] בממשלת בריטניה. מינויו כנציב העליון הראשון בארץ ישראל התקבל ביישוב בהתלהבות וניתן לו הכינוי "הראשון ביהודה". הרברט סמואל הכריז על [[ירושלים]] כבירת ארץ ישראל המנדטורית וקבע את מושבו ב[[מתחם אוגוסטה ויקטוריה]] בירושלים, אך דווקא בשל היותו יהודי השתדל להיות נייטרלי ב[[הסכסוך הישראלי-ערבי|סכסוך הישראלי-ערבי]] בארץ ישראל וגרם לאכזבה ביישוב. הוא מינה כ[[מופתי]] את [[חאג' אמין אל חוסייני]]. ב[[מאורעות תרפ"א]] הורה על הפסקה זמנית של העלייה. העובדה כי בימיו כנְציב הופרד [[עבר הירדן]] מתחום ארץ ישראל המנדטורית חיזקה תחושת אכזבה זו ביישוב.

|-

|[[הרברט פלומר]] || [[1925]]–[[1928]] ||איש צבא בריטי בדרגת [[פילדמרשל]]. שירת כנציב עליון בתקופה של שקט יחסי ששרר בארץ לאחר [[מאורעות תרפ"א]] ולפני [[מאורעות תרפ"ט]]. תרומתו לשמירת שקט זה הייתה ניכרת. יחסו ליישוב היה הוגן. בתקופתו הכיר השלטון המנדטורי ב[[כנסת ישראל]]. בימי המשבר הכלכלי של שנת [[1927]] העניק תמיכה כלכלית ליישוב. הקפיד לשמור על נייטרליות ביחסו ליהודים ולערבים.

|-

|[[ג'ון צ'נסלור]] || [[1928]]–[[1931]] || [[אריסטוקרט]] ו[[קצין]] שעבר לשירות הקולוניאלי הבריטי ולאחר 17 שנות שירות, התמנה לנציב העליון על ארץ ישראל. יחסו היה אוהד לערבים. בימי כהונתו התחוללו [[מאורעות תרפ"ט]] העקובים מדם.

|-

|[[ארתור ווקופ]] || [[1931]]–[[1938]] ||הנציב העליון האוהד ביותר של [[היישוב]] והתנועה [[ציונות|הציונית]]. בתקופת כהונתו התרחשה [[העלייה החמישית]] שהביאה להתפתחות כלכלית וחברתית רבה ביישוב. ווקופ עודד את העלייה והיה מקובל על הנהגת היישוב, עמה קשר קשרים. במהלך כהונתו בשנת [[1936]] החלו [[המרד הערבי הגדול|מאורעות תרצ"ו - תרצ"ט]], שהיו התקפה על היישוב ומרד כנגד השלטון הבריטי והוא נקט נגדו בצעדים נמרצים.

|-

|[[הרולד מקמייקל]] || [[1938]]–[[1944]] ||הנציב העליון העוין ביתר את היישוב ואת התנועה הציונית. איש השירות הקולוניאלי הבריטי ששירת שנים רבות ב[[אפריקה]], מהן עשר שנים ב[[סודאן]] והפך לפרו-ערבי. את העניין היהודי לא הכיר כלל וראה ביהודים נטע זר ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]]. לא נעתר לבקשת [[חנינה]] על חייו של ראשון [[עולי הגרדום]] [[שלמה בן יוסף]] ותחת שלטונו הרגו אנשי המשטרה הבריטית את מפקד ה[[לח"י]] [[אברהם שטרן (יאיר)]]. סירב להתיר את כניסתה של [[ספינת מעפילים|אוניית המעפילים]] [[סטרומה]] לארץ והיא נאלצה לחזור ל[[הים השחור|ים השחור]], שם טבעה על 769 המעפילים שעל סיפונה, שהיו [[ניצולי השואה|פליטי חרב]] מ[[שואת יהודי רומניה]]. סמוך לסוף תקופת כהונתו ניסו אנשי ה[[לח"י]] להתנקש בחייו, אך הוא ניצל.

|-

|[[ג'ון ורקר, ויקונט גורט השישי|ג'ון ורקר (לורד גורט)]] || [[1944]]–[[1945]] || לורד גורט היה גנרל בריטי שפיקד על חיל המשלוח הבריטי ב[[צרפת]] בראשית [[מלחמת העולם השנייה]]. פיקד על הפינוי מ[[דנקרק]]. בשנת [[1943]] הוענקה לו דרגת פילדמרשל. בשנת 1944 התמנה לנציב העליון על ארץ ישראל. שימש בתפקיד כשנה. לא הותיר רושם של ממש בתפקידו, אותו עזב בשל מצב בריאותו הלקוי.

|-

|[[אלן גורדון קנינגהם|אלן קנינגהם]] || [[1945]]–[[1948]] ||הנציב העליון האחרון. גנרל בריטי שזכה לתהילה על שחרור [[אתיופיה]] מידי [[איטליה הפאשיסטית|האיטלקים]]. עלה בגורלו להיות הנציב העליון האחרון בקץ שלטון המנדט הבריטי על ארץ ישראל. החלטתו שלא להענות לדרישת הצבא הבריטי לפנות את [[ירושלים]] בחודשי המנדט האחרונים הייתה מכרעת לגבי גורל העיר ומנעה השתלטות ערבית על העיר לפני הכרזת [[מדינת ישראל]].

|}