אופקים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
קידוד קישורים, אחידות במיקום הערות שוליים |
מ הוספת קישור לעבודות דחק |
||
שורה 23:
אופקים נוסדה ב־[[19 באפריל]] [[1955]],{{הערה|{{דבר||מרכז אזורי חדש בנגב|1955/04/20|00609}}}} ותושביה הראשונים היו עולים מ[[יהדות מרוקו|מרוקו]] ו[[יהדות תוניסיה|תוניסיה]]. ראשיתה של אופקים כתחנת [[טרקטור]]ים של [[מושב]]י [[מועצה אזורית מרחבים]],{{הערה|{{דבר|מפה ומשם|העיירה החקלאית|1955/03/30|00605}}}} שיועדה להתרחב ולהיות "מרכז אזורי" שיכלול בין השאר [[מרפאה]], בית ספר אזורי, אמפיתיאטרון ותחנה של [[תנובה]] לקליטת תוצרת חקלאית.{{הערה|{{על המשמר||מרכז שרותים למושבי כביש הרעב|1954/05/13|00345}}}} אלא שגל העלייה הביא לכך ש־400 משפחות נשלחו לאופקים ושוכנו ב[[מעברה]] שנבנתה במהירות והכילה [[צריף|צריפים]], [[פחון|פחונים]] ו[[אזבסטון|אזבסטונים]]. המגורים הארעיים חייבו בנייה, ובשנים הראשונות הייתה העבודה בבניין מקור פרנסה עיקרי בעיירה. בסוף 1956, לאחר [[מלחמת סיני]], עם גל העלייה של [[יהדות מצרים|יהודי מצרים]], הגיעו 150 משפחות נוספות למקום (חלקן [[קראים]]), וב־1957 מנתה אוכלוסיית היישוב כ־2,500 נפש. באותה העת עדיין היו קיימות שתי מעברות ביישוב: האחת באזור התעשייה הנוכחי של העיר, והשנייה ממערב למרכז העיר הנוכחי (רחובות קיבוץ גלויות וגולומב).
בשנים שלאחר מכן הגיעו 170 משפחות עולים מ[[יהדות איראן|פרס]] ועולים נוספים מ[[יהדות הודו|הודו]] ו[[יהדות רומניה|רומניה]]. בשנת [[1958]] קיבל היישוב מעמד של [[מועצה מקומית]]. ב־1959 מנתה אוכלוסיית העיירה כ־5,000 נפש, ובה 60% יוצאי צפון אפריקה (רובם יוצאי מרוקו), 15% יוצאי מצרים, 15% יוצאי פרס ו־10% יוצאי הודו, אירופה ותושבים ותיקים. מקורות התעסוקה העיקריים בשנות ה־50 היו לא רק בעבודה בבניין, אלא גם בעבודה ב[[חקלאות]] במושבים הסמוכים ו[[
===משנות ה־60 ועד שנות ה־80===
| |||