מבצרים צלבניים במזרח התיכון – הבדלי גרסאות

בראשית ימיה נהנתה הממלכה הצלבנית משלטון ריכוזי חזק ויעיל. למרות משאביה המוגבלים ביותר ומחסור תמידי בכוח אדם ובאמצעים חומריים הצליחה הממלכה לבסס עצמה ככוח יציב ולכפות את עובדת קיומה על עולם האסלאם. בתהליך איטי ששורשיו באמצע [[המאה ה-12]] החלה נסיגה איטית בכוחה של המלוכה, וסמכויות רבות עברו לידי האצולה הגבוהה. תהליך זה גבר והלך עד שב[[המאה ה-13|מאה ה-13]] היה שלטונו של המלך סמלי בלבד. במקביל שינו תהליכים רחבי היקף את פני המזרח התיכון ואירופה ודחקו את ממלכת ירושלים לעמדה משנית. לבסוף הצליחו ה[[האימפריה הממלוכית|ממלוכים]] להחריב את המבצרים הצלבניים זה אחר זה והכריעו את המדינה הצלבנית, שסופה בא עם [[המצור על עכו (1291)|כיבוש עכו]] בשנת [[1291]].

 

 

 

בנקודה זו בהיסטוריה הופיע סוג חדש של מבצרים, הידוע גם כ[[מבצר קונצנטרי|מבצרים קונצנטריים]], שיכולתם לעמוד במצור ארוך מלווה בתקיפות ובהפגזות בלתי פוסקות מול צבא בעל עליונות מספרית ו[[לוגיסטיקה|לוגיסטית]]. יכולת זו הוכחה במהלך הקרבות העזים, בהם נגלו יתרונות המבצר הקונצנטרי הצלבני: מניעת גישה של התוקפים אל חומות המבצר, יעילותו הקטלנית של השימוש בפישפשים מיוחדים לצורך תקיפות פתע, ועמידות המבצר כנגד חפירת מנהרות.

 

 

==סוגי המבצרים==