תסמונת ברנאר-סוליה – הבדלי גרסאות

בבדיקת מעבדה, ניתן לראות כי הטסיות אינן עוברות אגרגציה בנוכחות [[ריסטוצטין]] אבל כן עוברות אגרגציה בנוכחות אגוניסטים פיזיולוגיים כמו ADP, [[קולגן]], [[אפינפרין]] ותרומבין. ריסטוצטין הוא חומר אנטיביוטי, שבעבר נעשה בו שימוש על מנת לטפל בזיהומים של [[סטפילוקוק]]ים (כיום לא בשימוש תרפויטי עקב רעילותו). חומר זה גורם לאגרגציה של טסיות דם - כאשר לוקחים פלזמה עם פקטור פון וילרברנד, יחד עם ריסטוצטין, האנטיביוטיקה נקשרת לפקטור פון וילרברנד ומשנה לו את הקונפורמציה כך שהוא יוכל להיקשר לרצפטור GpIb ולגרום לאגרגציה של טסיות. משתמשים בו על מנת לאבחן האם מטופל סובל ממחלות בהן יש בעיה באגרגציה של הטסיות ([[מחלת פון וילרברנד]] או מחלת ברנרד סולייה כאמור לעיל).

==הערות שוליים==

{{הבהרה רפואית}}