מלחמת האזרחים האלג'יראית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
David.r.1929 (שיחה | תרומות) מ הוספת קטגוריה:טרור באלג'יריה באמצעות HotCat |
מ בוטפליקה לבותפליקה (תג) |
||
שורה 3:
הסכסוך החל ב[[דצמבר]] [[1991]], כאשר הממשלה ביטלה את תוצאות הבחירות לאספה הלאומית האלג'ירית, לאחר שתוצאות הסיבוב הראשון הראו כי מפלגת "חזית הישועה האסלאמית" (FIS) זכתה בבחירות, ובעקבות חששות כי מפלגה זו תביא לקיצה של ה[[דמוקרטיה]] באלג'יריה. לאחר שהוטל איסור על פעילות ה-FIS ומאסר אלפים מחבריה, החלו לוחמי [[גרילה]] אסלאמיים להתארגן למערכה כנגד הממשלה ותומכיה. הם יצרו מספר קבוצות מזוינות, ובמיוחד את "התנועה האסלאמית המזוינת" (MIA) שבסיסה בהרים, ואת "הקבוצה האסלאמית המזוינת" (GIA) שבסיסה באזורים העירוניים. בתחילה פגעו הלוחמים האסלאמיים רק באנשי צבא אלג'יריה, אך עד מהרה החל הסכסוך לגבות קורבנות אף בקרב האזרחים. בשנת [[1994]], עת הגיעו מגעים בין הנהגת ה-FIS הכלואה, ובין ממשלת אלג'יריה, לשלב מתקדם, הכריזה ה-GIA מלחמה על ה-FIS ואנשיו. בתגובה יצרו אנשי ה-MIA וקבוצות נוספות שתמכו ב-FIS את "צבא הישועה האסלאמי" (AIS).
בסמוך לאחר התפתחות זו כשלו השיחות. בבחירות לנשיאות אלג'יריה ב-[[1995]] זכה מועמד הצבא, גנרל [[ליאמין זרואל]]. המשבר בין ה-GIA ובין ה-AIS החריף. במהלך השנים הבאות החלה ה-GIA בביצוע סדרת מעשי טבח, שקורבנותיהם עיירות שלמות ושכונות שלמות בערים, ששיאן ב-[[1997]], עת נועדו להתקיים בחירות לפרלמנט. בבחירות זכתה קבוצה חדשה "המצעד הלאומי הדמוקרטי" (RND) אשר תמכה בצבא. ה-AIS, המותקפת משני הכיוונים, הכריזה על הפסקת אש חד צדדית אל מול כוחות הצבא בשנת [[1997]] בעוד שה-GIA נקרעה לגזרים, בשל התנגדות כמה ממנהיגיה למעשי הטבח. ב-[[1999]] נבחר נשיא חדש [[עבדאלעזיז
עם זאת, קבוצה מקרב אנשי ה-GIA "הקבוצה הסלאפית להטפה וללוחמה" (GSPC) (כיום חלק מ[[אל קאעידה]]) שמרכזה בחבל קביילי ההררי, נוצרה בשנת [[1998]], והצליחה לנתק עצמה ממעשי הטבח. קבוצה זו עודה ממשיכה במלחמה כנגד אנשי הצבא והמשטרה, ודחתה את הצעת החנינה. נכון לשנת [[2005]] פעילויות קבוצה זו הן השרידים היחידים ללוחמה באלג'יריה. על אף שהלחימה נמצאת בעוצמה נמוכה, אין לראות עדיין את סופו המוחלט של הסכסוך.
שורה 77:
העיירות הגדולות הפכו לבטוחות יותר, אך העיירות הקטנות בקצוות הרחוקים של המדינה נותרו מטרה להתקפות. ה-GIA היה חצוי בשאלת המשך ההתקפות על אזרחים. בספטמבר [[1998]] פרשה מן ה-GIA קבוצה בשם "הקבוצה הסלאפית להטפה וללחימה" (GSPC) שבסיסה בהרים.
ב-[[11 בספטמבר]] זרואל הודיע על התפטרותו. בבחירות שנערכו ב-[[15 באפריל]] [[1999]] לוחם העצמאות [[עבד אל-עזיז
ב-[[11 בינואר]] [[2000]] התפזר ה-AIS באופן סופי, לאחר שכל אנשיו קיבלו חנינה מיוחדת מן הממשלה. ה-GIA אשר היה קרוע מבפנים, ומנודה אף על ידי גורמים אסלאמיים, החל להיות נרדף בפעולות של הממשלה אשר במשך מספר שנים הביאו להשמדתו. מותו של זואברי בתחילת [[2002]] היווה למעשה את סופו של הארגון. [[פיגועי 11 בספטמבר]] ב[[ארצות הברית]] הביאו לתמיכת ארצות הברית במאבק הממשלה האלג'ירית, ולהקפאת נכסים של המורדים בארצות הברית, והספקת נשק מתוחכם לצבא.
שורה 83:
עם השמדת ה-GIA נותר ה-GSPC כגוף המורד הפעיל היחיד. בשורותיו פעלו בשנת [[2003]] כ-300 לוחמים. הארגון ממשיך בהתנקשויות באנשי משטרה וצבא, ואף הצליח לבסס עצמו בסהרה, וחטף שם מספר תיירים [[גרמניה|גרמנים]] בשנת [[2003]]. בשנת [[2007]] כרת הארגון ברית עם [[אל קאעידה]] ושינה את שמו ל[[אל קאעידה בצפון אפריקה]] והוא נרדף על ידי הממשלה ועל ידי ממשלת ארצות הברית כאחת.
שחרורם של מנהיגי ה-FIS בשנת [[2003]] לא הביא להחמרה במצב, ונוצר אמון בין הממשלה ובין המפלגה, אשר התחזק במהלך הבחירות לנשיאות בשנת [[2004]] בהן זכה
ב-[[29 בספטמבר]] [[2005]] התקבלה ברוב גדול במשאל עם, הצעת החנינה, שכונתה "האמנה לשלום ולפיוס לאומי" הזהה לחוק שהתקבל בשנת [[1999]] על מנת להביא לסיום הליכים משפטיים כנגד לוחמים אשר הניחו את נשקם לאחר [[1999]], ולאפשר פיצוי למשפחות שקרוביהן נהרגו על ידי כוחות הצבא. על פי שר הפנים האלג'יראי הצביעו 97.4% מן המשתתפים במשאל בעד ההצעה. וכי שיעור ההצבעה היה 80%. עם זאת לא היו משקיפים בינלאומיים אשר פיקחו על ההצבעה, ולדברי עיתונאים זרים, נצפו קלפיות ריקות. משמעות ההצבעה היא מתן חנינה הן למורדים והן לאנשי צבא המואשמים ב[[פשעי מלחמה]].
| |||