סחר העבדים האטלנטי – הבדלי גרסאות

האירופאים לא יכלו להיכנס באופן עצמאי למערב ומרכז אפריקה ובעקבות כך לא יכלו ללכוד אפריקאים ולהעלות אותם לספינות במטרה להעביר אותם לאמריקה למטרת מסחר. כתוצאה מכך, הסוחרים האירופאים הסתמכו על רשת של שליטים וסוחרים אפריקאים שיעזרו להם ללכוד ולהביא אפריקאים מאזורי החוף ואזורים פנימיים שונים. סוחרים רבים רכשו שבויים כתוצאה מסכסוך צבאי והפקידו אותם בידי האירופאים, אך חלקם גם רדפו אחרי העבדים למטרות רווח. האירופאים השתדלו להשפיע על סוחרים ומנהיגים אפריקאים על מנת לספק עבדים למסחר האטלנטי. הם עודדו את האפריקאים, יצרו בריתות והעבירו מיקום של נקודות איסוף למסחר לאורך החוף המערבי ומרכז אפריקה במטרה להגדיל את מספר העבדים.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224322:6|{{קישור כללי|כתובת=http://ldhi.library.cofc.edu/exhibits/show/africanpassageslowcountryadapt/introductionatlanticworld/african_participation_and_resi|הכותב=|כותרת=African Participation and Resistance to the Trade|אתר=|תאריך=}}}}

 

 

שליטי אפריקה, סוחרים ואנשי אריסטוקרטיה צבאית הגנו על התעניינותם בסחר העבדים. חברות המסחר האירופאיות הבינו את היתרון של ניהול קשרים עם ספקים אפריקאים ולאו דווקא סלדו מהם. החברות לא יכלו לגייס את המשאבים כדי לשבות ישירות את עשרות מיליוני האפריקאים. לכן, היה הגיוני ובטוח יותר לתת לאפריקאים נשק כדי שיילחמו במלחמות רבות שהניבו שבויים עבור הסחר. רשת המסחר של העבדים נפרסה גם אל פנים אפריקה.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224322:4}}