ייחוד השם – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הוספת פסוקים. |
|||
שורה 13:
| ספרות הלכתית נוספת =
}}
ב[[יהדות]], '''ייחוד השם''' או '''אמונת היחוד''' היא [[מצווה]] [[אמונה|להאמין]] ב[[אלוהים|אל]] אחד ויחיד, ללא שיתוף כלל. מצווה זו היא מאבני היסוד של היהדות, המבואר לנו על ידי משה רבינו ונביאים הקדושים, והיא אחד מ[[י"ג עיקרים|שלושה עשר עיקרי האמונה]] שמנה ה[[רמב"ם]]. יש אומרים שגויים לא הוזהרו על השיתוף.<ref>ראה בפירוש היעב"ץ על סדר עולם רבא וזוטא.</ref>
== המקור בתורה ובהלכה ==
בתורה נאמר: {{ציטוטון|שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד}}{{הערה|[[דברים]] ו, ד}}, וב[[עשרת הדיברות]] נאמר "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני". ישנם עוד פסוקים רבים המורים על ייחוד השם יתברך, כמו "ראו עתה כי אני אני הוא '''ואין אלוהים עמדי''' אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל" (דברים לב, 39); "למען ידעו ממזרח שמש וממערבה '''כי אפס בלעדי''' אני יי '''ואין עוד'''" (ישעיה מה, 6); "זכרו ראשנות מעולם '''כי אנכי אל ואין עוד אלהים ואפס כמוני'''" (ישעיה מו, 9).
על סמך פסוק זה פוסק ה[[רמב"ם]] בספרו ההלכתי [[משנה תורה]]:
{{ציטוט|מרכאות=כן|אלוה זה אחד הוא ואינו שנים ולא יתר על שנים, אלא אחד שאין כיחודו אחד מן האחדים הנמצאים בעולם. לא אחד כמין שהוא כולל אחדים הרבה, ולא אחד כגוף שהוא נחלק למחלקות ולקצוות. אלא יחוד שאין יחוד אחר כמותו בעולם|מקור=[[משנה תורה]] ל[[רמב"ם]], הלכות יסודי התורה, פרק א', הלכה ז'.}}
| |||