המוזיקה הקלאסית בתקופה הרומנטית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
שלומית קדם (שיחה | תרומות) מ ←לאומיות: תקלדה |
||
שורה 30:
בתקופות קודמות לרומנטיקה, היו אומנם זרמים לאומיים בהתפתחות המוזיקה, אך הם נעו, במידה מסוימת, באותו אפיק. ב[[המאה ה-15|מאה ה-15]], למשל, אפשר לדבר על אמנות אוניברסלית, שבאה לביטוי ב[[פוליפוניה]] ומקובל להתייחס אליה במונחים של [[האסכולה הבורגונדית]], לשם התנקזו מלחינים מארצות השפלה. יש מלחינים, שקשה עד בלתי אפשרי לשייכם ללאום זה או אחר והם מוגדרים רק בסגנון כתיבתם, כגון [[אורלנדו לאסוס]] ו[[צ'יפריאנו דה רורה]], שנחשבים לאיטלקים אם כי מוצאם מ[[ארצות השפלה]]. כך גם [[גאורג פרידריך הנדל|הנדל]], שנולד ב[[גרמניה]], חי שנים רבות ב[[אנגליה]] וחיבר אופרות בסגנון [[איטלקי]]. [[כריסטוף ויליבלד גלוק|גלוק]] היה גרמני במוצאו, אך האופרות שלו היו ספק איטלקיות, ספק צרפתיות, ולמעשה היה [[קוסמופוליט]] [[אופרה|אופראי]]. בה במידה אין אפשרות לסווג ללאום מוגדר מלחינים כמו [[יוזף היידן|היידן]], [[וולפגנג אמדאוס מוצרט|מוצרט]] או [[לודוויג ואן בטהובן|בטהובן]]. לאומיות מובהקת ניכרה עד 1800 רק אצל מלחינים, שלא הגיעו לגדולה, "צרפתיות" שניכרה ביצירות ה[[צ'מבלו]] של [[פרנסואה קופרן|קופרן]] או "איטלקיות", שבאה לביטוי אצל [[ג'ובאני פרגולזי|פרגולזי]] ו[[דומניקו סקרלטי|סקרלטי]].{{הערה|איינשטיין, עמ' 18}}
במוזיקה הרומנטית התחדד הפרופיל הלאומי. בתקופה הרומנטית הייתה באירופה התעוררות לאומית וחלק מהמלחינים החלו לשלב נעימות עממיות (לעיתים של עמם ולעיתים של עמים אחרים) ביצירותיהם. [[קרל מריה פון ובר|ובר]] הבליט את האופי הגרמני באופרה "הקלע החופשי" ובמקהלות הגברים שלו; [[ריכרד וגנר|וגנר]], עם היותו בינלאומי בהשפעתו יותר מכל מלחין אחר, הגיע עד כדי [[לאומנות]] בדגש ששם על ה[[טווטונים (שבט עתיק)|טווטוניות]] באופרות שלו; [[מודסט מוסורגסקי|מוסורגסקי]] השתמש
== הזרם הפוסט-רומנטי ==
|