חוניו השלישי – הבדלי גרסאות

לחוניו היה יריב פוליטי בשם [[שמעון (נגיד המקדש)|שמעון]] ששימש כפקיד בהנהלת בית המקדש (לפי "חשמונאים ב׳ב'", היה שמעון נגיד בית המקדש). שמעון שאף למשרה גבוהה בפקידות של ירושלים, חוניו סירב לתת לו את המשרה, והנ"ל הלשין עליו לשלטון הסלאוקי. שמעון טען לפני [[אפולוניוס (נציב סלאוקי)|אפולוניוס]], הנציב הסלאוקי של [[סוריה]] ו[[פניקיה]], שחוניו מחזיק בבית המקדש כספים אחרים בנוסף על אוצרות בית המקדש (כנראה התכוון לפיקדונות שהפקידו שם לטובת [[אלמנה|אלמנות]] ו[[יתום|יתומים]], ולכספו של הורקנוס). שמעון שכנע את אפולוניוס שהשלטון הסלאוקי צריך להחרים את כספים אלה, כדי למנוע מחוניו הפרו תלמי להשתמש בהם נגד המלך הסלאוקי. הלשנתו של שמעון הובילה לשליחתו של האציל הסלאוקי [[הליודורוס]] לירושלים על ידי המלך [[סלאוקוס הרביעי]], כדי להחרים את אוצרות בית המקדש. מהלך האירועים לאחר הגעתו של הליודורוס לירושלים לא ברור, אולם הליודורוס נכשל, או ויתר על משימתו, וחזר ל[[אנטיוכיה]] בידיים ריקות.