ביות האוגר הזהוב – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
התאמה לערך באנגלית |
מ ←לכידת אוגרים חיים: תיקון גרש, replaced: ׳ ← ' (4) |
||
שורה 24:
אהרוני כבר היה מודע לקיומו של האוגר הזהוב, ולאחר פנייתו של אדלר תכנן ללכוד אוגרים זהובים בטבע ולהביאם לו. אהרוני נעזר במדריך סורי מקומי, ג'וֹרג'יוּס, שקיבל מידע בשמו ממנהיג מקומי (השייח' אֶל־בֶּלֶד) על מקום הימצאותם המשוער של אוגרים. ב־12 באפריל 1930, השייח' קרא לאהרוני ולג'ורג'יוס לפגישה שהביאה לתפיסת האוגר הזהוב. כך תיאר אותה אהרוני:
{{ציטוט|תוכן=באסיפה רַבָּתִי־עַם הוחלט לעדור ולחפש את המזיק הזה חֵפֶשׂ מְחֻפָּשׂ, באחד משדות־התבואה הטובים ביותר, שאותו איווה האוגר למושב לו. השיך שכר פועלים אחדים, ואלה חפרו במקומות שונים והחריבו חלק לא קטן משדה־התבואה. אחרי עבודה מפרכת משך שעות אחדות הצליחו להעלות מעומק שני מטרים וחצי „קן” שלם מרופד יפה, ובו אם ואחד־עשר בניה! כולם הוכנסו למצודת־חולדות גדולה, שקוטרה היה בערך שלושים וחמישה סנטימטרים. בחושבו שהאם תרחם את פרי־בטנהּ, תָּחֹן את צאצאיה ותֵינִיקם, הכניס
לאחר שהיו ברשותו אם האוגרים ו־11 ילדיה, אהרוני נשאר עם עשרה. בזמן לכידת האוגרים, עיני הגורים עדיין לא נפתחו מחמת גילם. אהרוני ואשתו דאגו לאוגרים במהלך הביאם בחזרה אל האוניברסיטה. עם זאת, כל האוגרים ברחו, וכאשר אהרוני החזיר אותם, הוא נשאר עם תשעה גורים. אהרוני העביר אותם לחיים בן מנחם, מייסד מחלקת החיות באוניברסיטה העברית. בן מנחם שם את האוגרים בקופסה עם תחתית מעץ, ואהרוני תיאר את מה שקרה בהמשך:
|