קרב סולטאן יעקוב – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←התותחנים בקרב סולטן יעקוב: העברת מקורות להערות וצמצומן |
מ ניסוח |
||
שורה 62:
=== התותחנים בקרב סולטן יעקוב ===
בגדוד 362 שהסתבך בקרב סולטן יעקוב, היו משובצים שני קציני תותחנים שתפקידם היה להפעיל אש ארטילרית לטובת הגדוד במקרה הצורך. אולם, זמן קצר לאחר תחילת הקרב, נותק הקשר בין המג"ד אפרון לבינם והגדוד נותר ללא סיוע ארטילרי מסודר. מפקדי הפלוגות החלו להעביר בקשות לסיוע לקצין הסיוע החטיבתי רס"ן עמוס פיק. כבר בשעה 02:00 הבין מפקד קצין הסיוע של אוגדה 90, אל"ם אהוד בכר שהגדוד במצוקה והפנה לטובתו את כל גדודי [[עוצבת התבור|עוצבת תבור]] (במקור ההקצאה הייתה של גדוד תותחנים אחד לכל החטיבה){{הערה|מעיין זיגדון (עורך), יעקב זיגדון וסימן טוב שגיא (מחברים), תותחנים בשל"ג: סיפור מלחמה, זכרון יעקב: בית התותחן, 2005, עמ' 191}}.
בשלב מוקדם של הקרב דיווח בכר למפקד הסיוע של הגיס, תא"ל [[אריה מזרחי]] (שכיהן גם כקתמ"ר) על הבעיה של גדוד 362. מזרחי החל להקצות ולקדם את רוב גדוד הארטילריה של הגיס, בסך הכל שלושה אגדים (שהיו כוח התותחנים שהוקצה במקור עבור שלושה אוגדות), לטובת סיוע לגדוד. הדבר חייב דילוג של הגדודים כדי לקצר טווח אל סולטן יעקוב{{הערה|מעיין זיגדון (עורך), יעקב זיגדון וסימן טוב שגיא (מחברים), תותחנים בשל"ג: סיפור מלחמה, זכרון יעקב: בית התותחן, 2005, עמ' 193}}. מזרחי הפעיל את כל כובד משקלו כדי להפנות גדודים לצורך משימת החילוץ. לדבריו הוא אמר לאחד ממפקדי האגדים שהתנגד, "כדאי לו לפחד ממני יותר מאשר ממפקד האוגדה"{{הערה|מעיין זיגדון (עורך), יעקב זיגדון וסימן טוב שגיא (מחברים), תותחנים בשל"ג: סיפור מלחמה, זכרון יעקב: בית התותחן, 2005, עמ' 191}}. משמעות הדברים הייתה שבזמן ששרשרת הפיקוד מעל הגדוד לא עמדה על חומרת המצב ולא קבלה החלטות בזמן, מפקדי התותחנים הבינו מהר מאד שמדובר במצב חירום ונקטו את הפעולות שאפשרו בסופו של דבר את חילוץ הגדוד בבוקר.
קצין הסיוע החטיבתי פיק הפעיל במהלך הלילה בכמה מקרים אש על הטנקים כדי לפגוע בחיילי קומנדו סורי שניסו לטפס עליהם. כאשר מח"ט 399 שחר החליט להתקרב לגדוד 362, החליט פיק לסגת וניתק את הקשר עם הגדוד ועם האוגדה{{הערה|מעיין זיגדון (עורך), יעקב זיגדון וסימן טוב שגיא (מחברים), תותחנים בשל"ג: סיפור מלחמה, זכרון יעקב: בית התותחן, 2005, עמ' 198}}.
לאחר שבכר הבין שפיק אינו עונה לו הוא פנה בקשר ישירות למג"ד 362, אולם, המג"ד היה עסוק בניהול הקרב ולא השיב. בשלב מסוים החליט הקמ"ן של גדוד 362, עירון בן פורת לענות לבכר ומאותו רגע החל לתפקד כקש"א של הגדוד. בן פורת תיאר בשפה חופשית לבכר את המטרות, בכר וצוותו הפכו את התיאור למטרות תותחנים והעבירו אותן לגדודים. בכר סיפר כי לקראת אור ראשון אמר לו המג"ד אפרון "אל תעזוב אותי"{{הערה|מעיין זיגדון (עורך), יעקב זיגדון וסימן טוב שגיא (מחברים), תותחנים בשל"ג: סיפור מלחמה, זכרון יעקב: בית התותחן, 2005, עמ' 235}}.
במהלך הלילה החליט מפקד הגיס על העברת גדוד 362 עם חטיבה 399 מאוגדה 90 לאוגדה 880. מזרחי ששמע את הפקודה בקשר הבין שלא ניתן לבצע את ההעברה תוך כדי הקרב. "באותו רגע זה לא הזיז לי... גדוד נמצא במצוקה, ולא זה הרגע לבצע שינוי כפיפות בתחום הפעלת האש... החלטתי שבכר, מפקד הסיוע של אוגדה 90 שכביכול כבר לא הייתה אחראית לגזרה, ימשיך לבצע את ריכוז האש לחילוץ"{{הערה|מעיין זיגדון (עורך), יעקב זיגדון וסימן טוב שגיא (מחברים), תותחנים בשל"ג: סיפור מלחמה, זכרון יעקב: בית התותחן, 2005, עמ' 202}}.
בבוקר הוחלט לחלץ את הגדוד בחסות חיפוי ארטילרי כבד. בכר כיוון את התותחים לירות למרחק של 150–200 מטר מהכביש ויצר מסדרון ארוך של אש ועשן לחיפוי. בשלב מסוים נתן המג"ד אפרון את הפקודה וכל הטנקים התקינים התחילו בנסיעה מהירה על הכביש דרומה. במקביל פנה אפרון לבכר בשעה 08:50 "להוריד עכשיו! להוריד עכשיו אש לכל הכיוונים, עבור!". לפקודת תא"ל גיורא לב מאו"ג 90 הפעיל בכר 120 תותחים במקביל.
שורה 127:
* [[זאב שיף]] ו[[אהוד יערי]], "'''מלחמת שולל'''", [[הוצאת שוקן]], 1984, פרק תשיעי "המלחמה בסורים", עמ' 183–222
* [[אלישיב שמשי]], '''נוע כבר, לכל הרוחות!"''' על מהירות בשדה הקרב, [[הוצאת מערכות]] ו[[מודן הוצאה לאור|מודן]], 2011, עמ' 135 - 166 - הפרק מתאר את תפקוד הארטילריה בקרב
* [[יעקב זיגדון]] מעיין זיגדון (עורך), יעקב זיגדון וסימן טוב שגיא (מחברים),
* [[פסח מלובני]], '''קרב סולטן יעקב 1982 מנקודת המבט הסורית, בהוצאת [[המרכז למורשת המודיעין]], [[יד לשריון]], אפי מלצר בע"מ, מחקר והוצאה לאור, [[2018]]
| |||