בני ישראל (הודו) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסבת תג ref לתבנית:הערה (תג)
שורה 44:
עדיין נותרו כ-20 בתי כנסת ברחבי הודו של הקהילה, רובם כבר לא פעילים. חלק מבתי הכנסת נהרס בשל עזיבת הקהילה. עם זאת, חלק מבתי הכנסת הנותרים גדולים מאוד ומרשימים ועדיין פעילים במיוחד בחגים ושבתות. רוב בתי הכנסת הוקמו בראשית המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20. בתי הכנסת של בני העדה ב[[פקיסטן]] נהרסו עד היסוד לאחר קום המדינה, האחרון שבהם, "[[בית הכנסת מגן שלום|מגן שלום]]" ב[[קראצ'י|קראצ׳י]] נהרס ב-1988 על מנת לפנות מקום למרכז קניות.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Shalva Weill|שם=?What Happened to Pakistan's Jews|כתב עת=Journal for the Study of Antisemitism}}}} בשנים האחרונות נשלחו למומבאי רבנים שונים, ושירתו שם תקופות קצרות, וכן נציגים של תנועת חב"ד.
 
בני ישראל דבקים במסורת שלהם ובמנהגיהם, והמועדים החשובים ביותר להם הם ראש השנה, יום כיפור, שמחת תורה וחג הפסח. בחתונה, למשל, הכלה לובשת סארי לבן ויוצאת לקבל את פני החתן, כשהוא עומד על בימת בית הכנסת ומזמר את "שיר החתן" המיוחד לבני ישראל. אחד המנהגים המיוחדים של בני ישראל קשור ב[[פסח|חג הפסח]]: יהודי אליבג נוהגים לטבול בערב פסח את כף היד בדם, להטביע את היד על נייר ולתלות את הנייר מעל משקוף הדלת. מנהג זה הוא זכר ל"פסחתי על הבתים" אשר במצרים, אבל הוא ייחודי ליהודי "בני ישראל".<ref>{{הערה|Weil, Shalva. 2009 'Bene Israel Rites and Routines' in Shalva Weil (ed.) India’s Jewish Heritage: Ritual, Art and Life-Cycle, Mumbai: Marg Publications [first published in 2002], pp. 78-89. Reprinted in Marg: A Magazine of The Arts, 54 (2): 26-37. </ref>}}
 
המסורות של "בני ישראל" בהודו, קשורות קשר הדוק לדמותו של אליהו הנביא. הרקע לכך הוא אגדה ידועה בקרב הקהילה שלאחר שהמשפחות הראשונות הגיעו להודו והתיישבו בה, הגיע אליהו הנביא לבקרם בכפרים שגרו בהם וגם באליבג, לעודדם ולהבטיח להם שבקץ הגלות ישובו לארץ ישראל. בחנדאלה (KHANDALA), המקום אליו לפי המסורת הגיע אליהו הנביא מצביעים על סלע גדול ובו קו ארוך השקוע באבן, המצביע על הסימן שהשאירו גלגלי המרכבה של אליהו הנביא; לצד הקו שני חורים גדולים באבן המציינים את פרסאות הסוסים כאשר קפצו כדי לעלות השמימה.<ref>{{הערה|Weil, Shalva. 2009 'Bene Israel Rites and Routines' in Shalva Weil (ed.) India’s Jewish Heritage: Ritual, Art and Life-Cycle, Mumbai: Marg Publications [first published in 2002], pp. 78-89. Reprinted in Marg: A Magazine of The Arts, 54 (2): 26-37. </ref>}}
 
== חינוך ==
שורה 60:
כאשר החלה העלייה של משפחות בני ישראל לארץ וכן צעירים רבים מהקהילה שהגיעו כדי להכין תשתיות לקראת בואה של המשפחה המורחבת, נתקלו בקשיים בהשתלבות המשפחות בארץ. בני קהילת בני ישראל נשלחו לעיירות פיתוח ללא מקומות תעסוקה. ב-1951 התלוננה קבוצה מבני ישראל על אפליה ודרשה לחזור להודו.
 
לפי דו"ח הוועדה העליונה על הפזורה ההודית (2012), שסקר את החיים בישראל עבור קהילת בני ישראל. הוא ציין כי בעיר באר שבע בדרום הארץ נמצאת הקהילה הגדולה ביותר של בני ישראל, יש להם סוג חדש של משפחה רב-לאומית.<ref>{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Shalva Weil|שם=The Bene Israel Indian Jewish Family in Transnational Context|כתב עת=Journal of Comparative Family Studies|כרך=43(1)|עמ=71-80}}</ref>}}
 
בדרך כלל בני ישראל לא פעלו פוליטית ופעלו באמצעים צנועים. הם לא יצרו קשרים כלכליים מתמשכים עם הודו, והם בעלי מעמד פוליטי מצומצם בישראל. הקהילה, למרות שהייתה בישראל במשך דורות רבים, שמרה על מסורות רבות מהודו, מלידה ופולחנים כמו מהנדי.<ref>{{הערה|Weil, S. 2018 'Indian Judaic Traditions'. In: Sushil Mittal and Gene Thursby (eds) Religions in South Asia: an Introduction  (second edition),   New York and London: Routledge, Taylor and Francis Group, pp.186-205.</ref>}} יהודים ממוצא הודי נחשבים בדרך כלל לספרדים; הם השתלבו היטב מבחינה דתית עם הקהילה הספרדית בישראל.{{הערה|"Report of the High Level Commission on the Indian Diaspora" Indian Diaspora}}
 
== המעמד בהלכה הרבנית ==