יהדות ארצות האסלאם – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור למערכת חינוך
מ הוספת קישור להים התיכון
שורה 152:
האסכולה ההלכתית הדומיננטית במרחב המוסלמי הייתה זו של הפסיקה הספרדית. ניתן לאפיין באופן ברור פסיקה ספרדית עוד בטרם [[גירוש ספרד]]. התנועה הדו-סיטרית בין ספרד ובין צפון אפריקה שהתקיימה לאורך מאות השנים בטרם הגירוש, הן כבודדים (הרמב"ם, למשל) והן כקבוצות (למשל, יהודי [[קטלוניה]] ו[[מיורקה]] שגורשו ב-[[1391]] ועברו להתיישב באלג'יריה), יצרה אסכולת לימוד ופסיקה אחת. על אף הגוונים בין [[פוסק]]י ההלכה השונים, רווחו בפיהם הביטויים "מנהג ספרדי" ו"רבני ספרד".
 
הגעתם של מגורשי ספרד לצפון אפריקה חיזקה את אחידות המנהגים, כתוצאה מעליונותם האיכותית והכמותית של מגורשי ספרד. הדברים באו לידי ביטוי כך ש"התפיסה הגיאו-תרבותית של המרחב ה[[מגרב]]י, כפי שהייתה מקובלת אצל רבני מרוקו בסוף המאה ה-17 ובתחילת המאה שלאחריה, אינה מותירה מקום לכל אי הבנה בעניין זה. מהיםמ[[הים התיכון]] ועד שולי מדבר סהרה, למעט כמה "כיסי התנגדות" בפנים הארץ ובדרומה, הפך מערב המגרב כמעט כולו לאזור "קסטיליאני".{{הערה|אביטבול, 1992: 24 - 25}}
 
עד המאה ה-19 הפך הכינוי "ספרדים" לשם כולל לכל הקהילות שאליהן הגיעו מגורשי ספרד. בעיראק, אליהם כמעט ולא הגיעו מגורשי ספרד, הרבנים [[עבדאללה סומך]] ו[[יוסף חיים מבגדאד|הבן איש חי]] אמצו את ה[[שולחן ערוך]] של ר' [[יוסף קארו]], אך בכל אתר ואתר היו הסתייגויות בהתאם למנהגי המקום, ובהתחשבות במנהגי [[קבלה]]. יוצאים מן הכלל הם חלק מהתימנים הנוהגים על פי פסקי [[הרמב"ם]] ולא לפי השולחן ערוך.