פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 4 בתים ,  לפני 4 חודשים
מ
הוספת קישור ליגיל לוי
בציונות הדתית ראו בכך תופעה מבורכת המעידה על כך שהכיפות הסרוגות נטלו את מקומם של בני ה[[קיבוץ|קיבוצים]] בתפקיד המסורתי של "החלוץ שלפני המחנה" והעלית האיכותית של [[ציונות|המחנה הציוני]], המוביל בהנהגה ובתרומה למדינה ולחברה{{הערה|1=* פרופ' [[הלל וייס]], [http://www.eudi.022.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=16440 החיל הדתי החדש בספרות העכשווית ובהקשר ספרות המלחמה העברית], ייעודי}}.
 
ב[[פוליטיקה של ישראל|שמאל החילוני]] היו שהביעו חשש ממגמה זאת, בטענה שהדתיים הלאומיים משתלטים על תפקידי מפתח בצבא, ושהשתלטות כזו עלולה לסכן את המדינה במקרה של התנגשות אידאולוגית בין פסיקות הלכה של רבנים לפקודות צבאיות, בפרט על רקע הוראתם של [[רב]]נים דתיים לאומיים בולטים כי על החיילים הדתיים [[סרבנות בישראל|לסרב פקודה]] לפנות יהודים מבתיהם ב[[תוכנית ההתנתקות]] ובמקרים של פינוי [[מאחז]]ים. הסוציולוג הצבאי-פוליטי ד"ר [[יגיל לוי]] אף התבטא בבטאון "[[במחנה]]" כי "זהו מסלול מסוכן, כי המשימה מקבלת את הכותרת של קידוש השם, דבר שמאפיין ארגוני טרור"{{הערה|{{ynet|קובי נחשוני|"יש פאניקה מריבוי הקצינים הדתיים בצה"ל"|3664976|1 בפברואר 2009}}}}. רבים בציונות הדתית סברו כי טענה זו נגועה בצביעות, שכן אנשי שמאל קראו כבר בשנות ה-80 לסירוב פקודה במקרה של פינוי ערבים מבתיהם. ולמעשה, בזמן פינוי גוש קטיף ועל אף קריאותיהם של רבנים בכירים בציונות הדתית, ובראשם הרב [[אברהם אלקנה כהנא שפירא|אברהם שפירא]] והרב [[מרדכי אליהו]], רק מעטים נענו לכך, ורוב החיילים בני הציבור הדתי לאומי לא סירבו פקודה.
 
==ראו גם==