יוון העתיקה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תיקון גרש, replaced: ׳ ← ' (2) |
מ אחידות, replaced: ״ ← " (6) |
||
שורה 22:
המרכז הגאוגרפי של יוון היה בחלקו הדרומי של [[חבל הבלקן]]. הגאוגרפיה היוונית התחלקה באופן גס לדרום מערב יוון ב[[חצי אי|חצי האי]] [[פלופונסוס]] עם ספרטה כפוליס הדומיננטית באזור במשך רוב התקופה, [[אטיקה]] בדרום מזרח עם אתונה כפוליס הדומיננטית. [[בויוטיה]] עם תבאי כפוליס העיקרית, [[פוקיס]] ו[[לוקריס]] היו במרכז יוון ואילו [[תסליה]] בצפון. מלבד שטחים אלה בעלי הקשר ההדוק לתרבות היוונית, מספר ישויות מדיניות נוספות חלקו את התרבות היוונית. [[אפירוס]] ו[[מוקדון]] הן מייצגות בולטות לכך.
[[הקולוניזציה היוונית]] שהחלה במאה ה-8 לפנה"ס הפיצה את התרבות היוונית ברחבי המזרח התיכון. תושבות (ἀποικία) חשובות רבות הוקמו באסיה הקטנה ובאזור [[איטליה]] - בחצי האי האפניני וסיציליה עם הפוליס החשובה [[סירקוסאי]]. התיישבות נוספת, אם כי פחות חשובה מבחינת ההשפעה הפוליטית הייתה לאורך חופי הים השחור וב[[לוב]]. התושבות היווניות היו עצמאיות מפוליס האם, אם כי קשרים
==היסטוריה של יוון העתיקה==
שורה 74:
התקופה ההלניסטית מתאפיית בהרחבתו של העולם היווני הרחק מזרחה, עד למרכז אסיה בואכה הודו. ראשית התקופה בשני דורות של מלחמת ירושה רבת-משתתפים. כעבור ב[[שנות ה-70 של המאה ה-3]] לפנ' התקבעה חלוקת כח שהציבה במרכז שלושה כוחות: [[מצרים התלמיית]], [[הממלכה הסלאוקית]] באסיה, וממלכת מקדון של [[השושלת האנטיגונידית]]. אתונה וספרטה המשיכו להיות שׂחקניות מסדר-גודל שני. במערב אסיה הקטנה עלה כוחה של ממלכת [[פרגמון]]. במזרח נוסדה עם הזמן מלכות יוונית עצמאית בבקטריה.
צורת השלטון הבולטת ב[[העולם ההלניסטי|עולם ההלניסטי]] הייתה מלוכה, שהתבססה על שילוב בין עצמה צבאית ל[[פולחן אישיות]] והאלהה של המלכים ובני-משפחותיהם. בארץ האם היוונית נותרו עדיין פולייס משמעותיות, ובמקביל עלה כוחן של
העולם ההלניסטי היה נתון במלחמה מתמדת בין הכוחות המרכזיים לבין עצמם, בין הכוחות המרכזיים למדינות בינוניות וקטנות, ובין הכוחות המשניים לבין עצמם. בארץ האם היוונית היה מאבק מתמיד בין מקדון לבין הליגות והערים העצמאיות (שנתמכו לעיתים קרובות על ידי מצרים התלמית). ה[[לובנט]] היה מושׂא לריב מתמיד בין מצרים התלמית לבין הממלכה הסלאוקית. תקופת העליונות הצבאית ההלניסטית הסתיימה עם עליית כוחה של רומא, שהכניעה קודם את מקדון, אחריה את הסלאוקים, ולבסוף את מצרים התלמית.
| |||