פמיניזם בממלכה המאוחדת – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
יוניון ג'ק (שיחה | תרומות) |
||
שורה 12:
=== קריירה ===
[[קובץ:Florence Nightingale headshot.png|ממוזער|פלורנס נייטינגייל 1873]]
האתגרים שעמדו בפני נשים, מ[[המעמד הבינוני]], ששאפו ללמוד מקצועות כמו [[סיעוד]], [[הוראה]], [[משפטים]] ו[[רפואה]] היו עצומים. הדלתות ללמודי רפואה היו סגורות בפניהן, היו רק מקומות מועטים בהם נשים יכלו לעסוק ב[[עורך דין|עריכת דין]],<ref name="Halévy_500_506">{{Cite book|title=A history of the English people|last=Halévy|first=Élie|publisher=Ernest Benn|year=1934|location=London|pages=500–506|oclc=504342781}}</ref> ואפשרויות להתקדם ולעבוד בעסקים שאינם חנויות בבעלות משפחתית היו חסומות גם כן. רק במאה העשרים התפתח מקצוע ה[[פקידות]] כמסלול [[קריירה]] המיועד לנשים. האחות הידועה [[פלורנס נייטינגייל]] היוותה השראה לנשים והייתה דוגמה לכך שניתן לעסוק בסיעוד מקצועי בזמן [[מלחמה]]. במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה נייטינגייל הקימה מערכת חינוכית שאפשרה לנשים ללמוד סיעוד. מקצוע ההוראה אמנם לא היה ידידותי לנשים, אבל המשכורות הנמוכות היוו פחות בעיה לאישה רווקה מאשר לגבר נשוי. בשלהי שנות השישים של המאה התשע-עשרה כמה בתי ספר הכשירו נשים למשרות של אומנות ומורות. לפי מיפקד האוכלוסין בשנת [[1851]] 70,000 נשים באנגליה ובוויילס היו מורות, לעומת 170 אלף נשים (שהיוו כשלושה רבעים מכלל המורים) בשנת [[1901]].<ref name="Halévy_500">{{Cite book|title=A history of the English people|last=Halévy|first=Élie|publisher=Ernest Benn|year=1934|location=London|page=500|oclc=504342781}}</ref><ref>{{Cite book|title=London's women teachers: gender, class and feminism, 1870-1930|last=Copelman|first=Dina|publisher=Routledge|year=2014|isbn=9780415867528|location=London}}</ref> רובן הגדול היו מהמעמד הבינוני הנמוך.<ref>{{Cite journal|title=Respectability as a prerequisite of moral character: the social and occupational mobility of pupil teachers in the late nineteenth and early twentieth centuries|last=Coppock|first=David A.|date=1997|journal=[[History of Education Quarterly|History of Education]]|issue=2|doi=10.1080/0046760970260203|volume=26|pages=165–186|ref=harv}}</ref>
האתגר הגדול ביותר היה להתקבל ללימודי רפואה כיון שהרופאים הגברים התנגדו בכל תוקף לכניסת נשים למקצוע. דרך אחת לעקוף את החסימה המקצועית הייתה לנסוע ל[[ארצות הברית]], שם כבר בשנת [[1850]] קיבלו נשים לבתי ספר לרפואה. כיוון שבבריטניה לא ניתן היה לנשים ללמוד רפואה 80%-90% מהנשים שרצו להיות רופאות הגיעו לאמריקה ללמוד. [[אוניברסיטת אדינבורו]] ב[[סקוטלנד]] קיבלה בשנת [[1869]] מספר נשים לפקולטה, ואז בשנת [[1873]] שוב התהפך הגלגל והדלת שוב נחסמה בפניהן. בשנת [[1874]] נפתח ב[[לונדון]] בית הספר הראשון לרופאות, אך היו בו רק סטודנטיות בודדות.
הנשים נאלצו לחכות עד [[מלחמת העולם הראשונה|מלחמת העולם]] כדי לשבת על ספסל הלימודים עם עמיתיהן הגברים.<ref>{{Citation|last=Bonner|first=Thomas Neville|contribution=The fight for coeducation in Britain|editor-last=Bonner|editor-first=Thomas Neville|title=To the ends of the earth: women's search for education in medicine|pages=120–137|publisher=Harvard University Press|place=Cambridge, Massachusetts|year=1995|isbn=9780674893047|ref=harv|postscript=.}}</ref>
=== משמורת על ילד ===
לפני שנת [[1839]] בעקבות [[גירושים]] נשים עשירות איבדו את ה[[משמורת ילדים|משמורת]] על ילדיהן, כיון שהילדים המשיכו לגור עם אביהם, שהיה ראש המשפחה ואחראי עליהם. [[קרוליין נורטון]] היא דוגמה למקרה כזה. הטרגדיה האישית שלה, שגרמה לכך שנשללה ממנה הזכות לראות את שלושת בניה לאחר הגרושים, הובילה אותה להקדיש את חייה לקמפיין. הודות לפעילותה עבר בשנת 1839 חוק המשמורת על תינוקות שהביא לשנוי בחוק לחזקת הגיל הרך.<ref name="Wroath_Seven">{{Cite book|title=Until they are seven: the origins of women's legal rights|last=Wroath|first=John|publisher=Waterside Press|year=2006|isbn=9781872870571|location=Winchester England}}</ref><ref>{{Cite book|title=Lord Melbourne, 1779-1848|last=Mitchell|first=L. G.|publisher=Oxford University Press|year=1997|isbn=9780198205920|location=Oxford New York}}</ref><ref name="Perkins">{{Cite book|url=https://archive.org/details/bub_gb_FJBpAAAAMAAJ|title=Life of the honourable Mrs. Norton|last=Perkins|first=Jane Gray|publisher=Theclassics Us|year=2013|isbn=9781230408378|location=London|orig-year=1909}}</ref><ref>{{Citation|last=Hilton|first=Boyd|author-link=Boyd Hilton|contribution=Ruling ideologies: the status of women and ideas about gender|editor-last=Hilton|editor-first=Boyd|editor-link=Boyd Hilton|title=A mad, bad, and dangerous people?: England, 1783-1846|pages=353–355|publisher=Oxford University Press|place=Oxford New York|year=2006|isbn=9780198228301|ref=harv|postscript=.}}</ref> לראשונה החוק נתן לנשים זכות לילדיהן ונתן שיקול דעת מסוים לשופט במקרים של משמורת ילדים. על פי החוק החדש ניתנה לאמהות של ילדים מתחת לגיל שבע משמורת על ילדיהן ודרשה מהאבות אחריות לתמיכה כספית.<ref name="Wroath_Seven" /> בשנת 1873, הודות ללחץ של נשים, האריך בית הנבחרים את חזקת המשמורת האימהית עד לגיל שש-עשרה.<ref name="thefreedictionary1">{{Cite web|url=http://legal-dictionary.thefreedictionary.com/Tender+Years+Doctrine|title=Tender Years Doctrine|accessdate=18 April 2017|website=legal-dictionary.thefreedictionary.com|publisher=[[TheFreeDictionary.com|The Free Dictionary]]}}</ref><ref name="autogenerated1992">{{Cite journal|url=http://scholarship.law.edu/jchlp/vol8/iss1/11/|title="That they may thrive" goal of child custody: reflections on the apparent erosion of the tender years presumption and the emergence of the primary caretaker presumptions|last=Katz|first=Sanford N.|date=1992|journal=[[Journal of Contemporary Health Law and Policy]]|publisher=[[Columbus School of Law]], The Catholic University of America|issue=1|volume=8|ref=harv}}</ref> בגלל השפעתה של [[האימפריה הבריטית]] חוק זה הפך למקובל במדינות רבות בעולם.<ref name="Perkins" />
| |||