גזע ולזונג – הבדלי גרסאות

סצנת גילוי העריות על פרוות הדוב סרת-הטעם משמשת גם לביקורת אירונית של מאן על האסתטיציזם של תקופתו, משום שזיגמונד מסוגל רק לחיקוי ראוותני (גם גילוי העריות ב[[הוולקירות|וולקירות]] מתרחש על פרוות דוב) ואיננו מסוגל ליצירה אמנותית יצירתית משלו. מה שעוצר בעדו הוא עושרו: "חושיו היו מחודדים מדי מכדי שלא יוכלו להבחין כי תנאי קיומו לא היו בדיוק המתאימים ביותר לפיתוחו של כישרון יצירתי" משום ש"תנאי חייו היו עשירים כל כך, שופעים כל כך, עמוסים כל כך, עד שלא הותירו כמעט מקום לחיים עצמם". השפע של החיים הבורגניים משתק את יכולותיו היצירתיות של זיגמונד. כאן מתגלה הקונפליקט הטיפוסי כל כך ליצירתו של מאן בין הבורגני לאמן. גם תומאס מאן עצמו חשש שהשפע והנוחות שהביאו לו נישואיו עם קטיה פרינגסהיים יביאו לאבדן היצירתיות שלו. מעל לחיים חסרי הדאגות של הבורגנותה[[בורגנות]] הגבוהה ראה תמיד את הסכנה שבדילטנטיות.