ניקולו מקיאוולי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לאריסטוקרטיה
מ הוספת קישור לליאו שטראוס
שורה 72:
הכנסייה הקתולית החרימה את הנסיך, וגם הוגים הומניסטיים ראו את הספר בצורה שלילית, כגון ההוגה ארסמוס מרוטרדם. כמסמך פוליטי, תרומתו האינטלקטואלית העיקרית לתולדות המחשבה המדינית היא ההצבעה על הפער המהותי בין הריאליזם הפוליטי לבין האידיאליזם הפוליטי, בשל היותו "מדריך" לרכישה ושמירה על הכוח הפוליטי. בניגוד לאפלטון ולאריסטו, עמד מקיאוולי על כך שחברה אידיאלית אינה מודל שהנסיך צריך לשאוף אליו.
 
רבים הגיעו למסקנה שהספר, אף שנכתב כעצה לנסיך מלוכני, מכיל טיעונים לעליונותם של משטרים רפובליקנים, בדומה לאלה המצויים בספרו "דיונים". במאה ה -18, ז'אן ז'אק רוסה קרא ליצירה [[סאטירה]]. הוגים ופרשנים יותר מודרניים, כמו [[ליאו שטראוס]] והארווי מנספילד הסכימו כי ניתן לקרוא את הנסיך כקומדיה אירונית מכוונת.
 
פרשנים אחרים כמו אנטוניו גרמשי, טענו כי קהל היעד של מקיאוולי ביצירה זו לא היה אפילו המעמד השליט אלא העם הפשוט, מפני שהשליטים כבר הכירו את השיטות האלה דרך החינוך שקיבלו.