מועצה אזורית עמק המעיינות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עמית אבידן (שיחה | תרומות) |
|||
שורה 115:
כבר במהלך מלחמת העצמאות הוקמו בבקעה שני קיבוצים חדשים - רשפים ושלוחות. עם סיום מלחמת העצמאות נותר העמק ללא תושביו הערבים, והאדמות והכפרים שננטשו איפשרו השלמת רצף של חלקות חקלאיות, עיבוד חלקות גדולות ואף הקמת ישובים חדשים.{{ש}}
החל בשנת 1949 החל איכלוס מחדש של העיר [[בית שאן]] שעמדה נטושה במשך כשנה, ותושביה החדשים של העיר, ברובם עולים חדשים, מצאו עבודה כעובדים עונתיים בישובי הבקעה. תושבי עמק בית שאן ראו בחשש התפתחות של יישוב עירוני, בהיותו "נטע זר" במערך השיתופי של העמק, והתערבו בניהול בית שאן תוך מטרה להפכה לישוב "[[קואופרטיב|קואופרטיבי]]". משמעות הדבר בפועל הייתה מניעת פתיחה של עסקים פרטיים ונסיונות לאגד את אנשי בית שאן בקואופרטיבים. חלק מתושבי בית שאן טענו, בדיעבד, כי התערבות זו עיכבה את התפתחות העיר.{{הערה|[http://www.betshean-museum.co.il/%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%A9%D7%90%D7%9F_%D7%91%D7%99%D7%9F_%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%AA_%D7%9C%D7%94%D7%AA%D7%94%D7%95%D7%95%D7%AA בית שאן בין עצמאות להתהוות] באתר [http://www.betshean-museum.co.il מוזיאון בית שאן].}}{{ש}}
עם הקמתה, הובילה המועצה האיזורית מערך של בניית תשתיות לישובים. הראשון והחשוב בהם היה הקמת מפעל המים, שחלקים ממנו נכנסו לפעולה כבר בשנת 1955. המפעל כלל תשתיות והסדרה של מי המעיינות, תוך ניקוז המעינות המליחים או הובלת מימיהם לבריכות הדגים, וחלוקה של המים המתוקים. תשתית נוספת שנבנתה הייתה תשתית הכבישים, שחלקם נפגעו במהלך מלחמת העצמאות וחלקן היו דרכי עפר וכעת נסללו ב[[אספלט]]. חשובה במיוחד הייתה השלמת קטע כביש 90 שבין קיבוץ גשר ל[[מועצה אזורית עמק הירדן]] - הכביש הקודם נותר לאחר המלחמה בשטח ממלכת ירדן.עוד הוקמו בתחום המועצה שירותי [[דואר]] וכן אזור התעשיה '''מפעלי שאן''' (ראו להלן).
גל ההתיישבות שאפיין את מדינת ישראל בשנותיה הראשונות לא פסח על בקעת בית שאן ובמהלך שנים אלה הוקמו בה חמישה ישובים: ירדנה, נווה אור, רוויה, רחוב ושדי תרומות. בנוסף, עובה קיבוץ עין הנצי"ב. הישובים החדשים שהוקמו, רובם בצורת [[מושב]]ים, אוכלסו על ידי עולים חדשים מ[[יהדות כורדיסטאן|כורדיסטאן]], [[יהדות בבל|עיראק]] ו[[יהדות מרוקו|מרוקו]]. גם בישובים החדשים, עיקר התעסוקה היה בחקלאות.{{ש}}
ההתפתחות המהירה של ההתיישבות בעמק הובילה ל[[פער חברתי]] עמוק בין שני סוגי האוכלוסיה היהודית שישבו בו: מצד אחד, תושבי הקיבוצים הותיקים, ומהצד השני העולים החדשים תושבי המושבים והעיר בית שאן. הפער נכר בתחומים רבים: בידיעת השפה, בביסוס הכלכלי, בחינוך (בשנת 1961, למשל, 5.1% מאנשי המושבים היו בעלי השכלה תיכונית, לעומת 71% מאנשי הקיבוצים) ואף במספר הילדים למשפחה. פער משמעותי נוסף היה הקשר לשלטונות המדינה - בעוד הקיבוצים נהנו מגישה לאלה, למושבים ולאנשי בית שאן לא הייתה כל השפעה על מקבלי החלטות.{{הערה|גבריאל ליפשיץ, '''ערי הפיתוח ומרחבן הכפרי : ניתוח על-פני זמן של פערים חברתיים, ארץ-ישראל'''; מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה כב (תשנא) 106-117, האוניברסיטה העברית}}{{הערה|{{הצופה||המועצה האזורית בית שאן ופעולותיה|1956/03/29|00300}}}}
| |||