נותן טעם לפגם – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הפניה לדף נותן טעם#נותן טעם לפגם |
נושא זה ראוי לערך בפני עצמו תגיות: הסרת הפניה עריכת קוד מקור 2017 |
||
שורה 1:
בהלכה '''נותן טעם לפגם''' הוא תיאור מציאות בה טעם מאכל אסור משפיע באופן לא שלילי על טעמו של מאכל היתר. בתלמוד מובאת מחלוקת תנאים אם מאכל כשר שבלע טעם פגום של מאכל טרף נאסר או לא. להלכה נפסק שאינו אוסר.
=== <span id=".D7.9E.D7.A7.D7.95.D7.A8_.D7.94.D7.93.D7.99.D7.9F_2"></span>מקור הדין[עריכת קוד מקור | עריכה] ===
מקור הדין נלמד מן הפסוק " לא תאכלו כל נבילה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה" שפירושו שבהמה שמתה ללא [[שחיטה|שתשחט]] באופן המתיר אותה לאכילה תינתן ל[[גר תושב]] שמותר לו לאכול נבילות. ודרשו חכמים<sup>[[נותן טעם#cite%20note-11|[11]]]</sup> נבילה הראויה לגר ( = שלא הרקיבה) קרויה נבילה ושאינה ראויה לגר לא קרויה נבילה, כלומר שהאוכל איסור שאינו ראוי לאכילת אדם אינו עובר איסור ולא יענש על אכילה זו. ונחלקו הראשונים כיצד לומדים מדין זה האמור בנבילה שהסריחה ואינה ראויה כלל לאכילת אדם, לעניננו שעוסק בתערובת שאך פוגמת קצת את טעם התבשיל אך עדיין ראויה בהחלט לאכילה. דעת ה[[רשב"א]]<sup>[[נותן טעם#cite%20note-12|[12]]]</sup> שאכן מן הפסוק הנזכר לומדים רק לנבילה שהסריחה ממש, ותערובת הפוגמת נלמדת בדימוי מסברה. שאם התורה לא אסרה טעם פגום לגמרי של נבילה, כמו כן כאשר התורה אסרה תבשיל שנתערב בו טעם אסור, אסרתו רק אם הטעם האסור לא פגמו. לעומת זאת, דעת ה[[ר"ן]] היא,<sup>[[נותן טעם#cite%20note-13|[13]]]</sup> שעניננו נלמד ישירות מדין נבילה. שהרי מהי סברת התורה להתיר נבילה המסרחת – משום שהאוכלה איננו נהנה כלל מאכילתו, ואם כן כאן זה ממש אותו דבר שאין כל הנאה מן האיסור שהרי לא הוסיף שום שבח לתערובת.
הבדלי גישות אלו יבואו לידי ביטוי בהלכה במקרה הבא: אם נפל לתוך קדרה המכילה מאכל כשר, איסור שפוגם בה מעט, אך בכמות מרובה יחסית (לא מרובה יותר מן ההיתר) כך שבעל הבית יעדיף שיהיה האיסור מעורב בקדירה אף על פי שקצת פוגם טעמה, משום שכך יש לו יותר כמות מן המאכל. - לפי הרשב"א גם כאן נאמר שמותר לאכול מדין נטל"פ שהרי האיסור לא נתן טעם מושבח ואם כן זה דומה לנבילה המסרחת, אך לפי הר"ן מאכל זה יהיה אסור משום שאף על פי שלא נהנה מטעמו של האיסור נהנה מעצם ריבויו ואם כן כיון שלא פגם לגמרי – לא דומה לנבילה המסרחת ולכן אסור.<sup>[[נותן טעם#cite%20note-14|[14]]]</sup>
=== <span id=".D7.A2.D7.95.D7.93_.D7.93.D7.95.D7.92.D7.9E.D7.90.D7.95.D7.AA_.D7.91.D7.94.D7.9F_.D7.99.D7.97.D7.95.D7.9C_.D7.94.D7.93.D7.99.D7.9F"></span>עוד דוגמאות בהן יחול הדין[עריכת קוד מקור | עריכה] ===
* בשר אסור שנפל לקדרה ובה שמן או דבש הוא נטל"פ ומותר<sup>[[נותן טעם#cite%20note-15|[15]]]</sup>
* בשר או חלב ביין הוא נטל"פ ומותר<sup>[[נותן טעם#cite%20note-16|[16]]]</sup>
* עכבר עירוני ביין ושמן הוא נטל"פ. (להבדיל מעכבר מדברי שהוא נטל"ש)<sup>[[נותן טעם#cite%20note-17|[17]]]</sup>
* דברים המאוסים כנמלים זבובים ויתושים הוא נטל"פ.<sup>[[נותן טעם#cite%20note-18|[18]]]</sup>
* כלי בלוע שאינו בן יומו .(כדלהלן)
=== <span id=".D7.A0.D7.95.D7.AA.D7.9F_.D7.98.D7.A2.D7.9D_.D7.9C.D7.A4.D7.92.D7.9D_.D7.91.D7.9B.D7.9C.D7.99.D7.9D"></span>נותן טעם לפגם בכלים[עריכת קוד מקור | עריכה] ===
כלי שבלע טעם של איסור כפי הנכתב לעיל, ושהה כך עם בליעתו פרק זמן (כדלהלן), האיסור הבלוע נחשב נטל"פ ואם כי הכלי עדיין זקוק [[הגעלת כלים|שיגעילוהו]] מדרבנן, אינו אוסר את המאכל שבושל בו.
נחלקו הראשונים מהי כמות הזמן בה הופך האיסור הבלוע לנטל"פ. לדעת רש"י<sup>[[נותן טעם#cite%20note-19|[19]]]</sup> מספיק שישהה לילה כדי שיחשב לפגום, ולדעת שאר ראשונים וכן פסק בשולחן ערוך<sup>[[נותן טעם#cite%20note-20|[20]]]</sup> רק אם שהה 24 שעות (בשיח ההלכתי – "מעת לעת") מאז הבישול האחרון בטמפרטורה שמתחת ל[[יד סולדת]] נחשב הבלוע נטל"פ.
אם בושל בכלי דבר חריף אף לאחר "מעת לעת", יש מי שאומר<sup>[[נותן טעם#cite%20note-21|[21]]]</sup> שהחריפות הופכת את הבליעה הפגומה לטעם לשבח והמאכל החריף יאסר.<sup>[[נותן טעם#cite%20note-22|[22]]]</sup>
| |||