נותן טעם לפגם – הבדלי גרסאות

בגמרא הנזכרת מובא שלדעת רבי שמעון טעם האיסור הבלוע בכליבדפנות הכלי עודו נותן טעם לשבח במאכל שיבושל שם לאחר מכן כל זמן הקדירהשהכלי היאהוא 'בת יומהיומו'. המושג 'בן יומו' שנוי במחלוקת ראשונים. לדעת רש"י{{הערה|כפי שהסבירו [[התוספות]] מסכת עבודה זרה דף עו' עמוד א'.}} מספיק שישהה הכלי לילה שלם כדי שיחשב הטעם הבלוע בו לפגום, ולדעת רוב הראשונים, וכן פסק ה[[שולחן ערוך]]{{הערה|יורה דעה סימן קג' סעיף ה'}} רק אם שהה יממה שלימה [[מעת לעת]] מאז הבישול האחרון בטמפרטורה שמתחת ל[[יד סולדת]] נחשב הבלוע נותן טעם לפגם.

על אף שלהלכה מוסכם שאיסור שנותן טעם לפגם אינו אוסר, כאשר מדובר בטעם [[חמץ]] הבלוע בכלי, ישנםראשוני ראשונים[[יהדות אשכנז|אשכנז]] הסוברים שבשל חומרתו של איסור חמץ, גם כאשר הוא נותן טעם לפגם - הוא אוסר את המאכל שבושל בפסח בכלי בו בלוע טעם חמץ.