כל קבוע כמחצה על מחצה דמי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 1:
'''כל קבוע כמחצה על מחצה דמי''' הוא עקרון [[הלכה|הלכתי]] בדיני [[ספק (הלכה)|ספקות]], המסייג במקרים מסוימים את העקרון הרגיל בהלכה לפיו הולכים אחרי ה[[רוב (הלכה)|רוב]]. תרגומו המילולי הוא: '''כל קבוע''' - אובייקט שמקומו קבוע ונוצר ספק אודותיו או אודות אובייקט שיצא ממנו, כאשר שורש השאלה נעוץ באובייקט הקבוע ולא באובייקט שאינו קבוע, '''כמחצה על מחצה {{מונחון|דמי|נחשב}}''', יש להחשיב אותו הלכתית כאילו הוא היה מחצית מהאובייקטיבים האחרים המוטלים עמו בספק, אף על פי שפיזית האובייקט הוא מועט ולפי הכללים הרגילים היה חל בו [[ביטול ברוב]].
 
בפרט, כלל זה עומד בניגוד לכלל המקביל: "[[כל דפריש מרובא פריש]]" (מ[[ארמית]]: כל מה שפרש - מהרוב פרש). כללים אלו מבחינים בין שני סוגי ספקות - בספק הנוגע לעצמים "קבועים" אין משמעות לרוב, ואילו בספק הנוגע לעצם ש"פרש" הולכים אחרי הרוב.
 
הדוגמה הקלאסית להבחנה זו היא במקרה המכונה "תשע חנויות": עיר אחת שיש בה עשר חנויות לממכר בשר; תשע מהן מוכרות בשר [[כשר]] והעשירית מוכרת בשר [[מאכלות אסורים|טרף]]. אם נמצא בשר ברחוב מחוץ לחנויות ולא ידוע מה מקורו - ההלכה היא שמותר לאכול את הבשר משום שרוב החנויות כשרות. אך אם אדם קנה בשר מאחת החנויות והוא לא זוכר מאיזו חנות - במקרה כזה הרוב לא מועיל, ואסור לאכול את הבשר. ההבדל בין שני המקרים הוא שכאשר הבשר נלקח מתוך החנות הוא נחשב "קבוע", ואילו כאשר הוא נמצא מחוץ לחנויות הוא נחשב "פורש".
 
==מקור הדין==
שורה 9 ⟵ 7:
 
==הסבר הכלל==
הדוגמה הקלאסית להבחנה בין מקרה של 'קבוע' למקרה שבו הולכים אחר הרוב, היא במקרה המכונה "תשע חנויות":
 
הדוגמה הקלאסית להבחנה זו היא במקרה המכונה "תשע חנויות": עיר אחת שיש בה עשר חנויות לממכר בשר; תשע מהן מוכרות בשר [[כשר]] והעשירית מוכרת בשר [[מאכלות אסורים|טרף]]. אם נמצא בשר ברחוב מחוץ לחנויות ולא ידוע מה מקורו - ההלכה היא שמותר לאכול את הבשר משום שרוב החנויות כשרות. אך אם אדם קנה בשר מאחת החנויות והוא לא זוכר מאיזו חנות - במקרה כזה הרוב לא מועיל, ואסור לאכול את הבשר. ההבדל בין שני המקרים הוא שכאשר הבשר נלקח מתוך החנות הוא נחשב "קבוע", ואילו כאשר הוא נמצא מחוץ לחנויות הוא נחשב "פורש".
 
יש מה[[ראשונים]] המסבירים את הכלל, בכך שאין באפשרותנו להתעלם מהחנות הטריפה ולהתייחס לרוב החנויות הכשרות, שכן מקומה קבוע וידוע ואינו מתבטל ברוב. לפי שיטה זאת דין קבוע אמור כשמקום הקבוע ידוע וניכר מהותו ואינו בכלל הספק. רבים מהפוסקים הגדירו הלכה זו בגדר [[חידוש]], שכן הוא נוגד לכלל הלך אחר הרוב.