מועצה אזורית עמק המעיינות – הבדלי גרסאות

גל ההתיישבות שאפיין את מדינת ישראל בשנותיה הראשונות לא פסח על בקעת בית שאן ובמהלך שנים אלה הוקמו בה חמישה ישובים: ירדנה, נווה אור, רוויה, רחוב ושדי תרומות. בנוסף, עובה קיבוץ עין הנצי"ב. הישובים החדשים שהוקמו, רובם בצורת [[מושב]]ים, אוכלסו על ידי עולים חדשים מ[[יהדות כורדיסטאן|כורדיסטאן]], [[יהדות בבל|עיראק]] ו[[יהדות מרוקו|מרוקו]]. גם בישובים החדשים, עיקר התעסוקה היה בחקלאות, ובנוסף רבים מהעולים החדשים הועסקו כעובדים עונתיים במשקי הסביבה.{{ש}}

ההתפתחות המהירה של ההתיישבות בעמק הובילה ל[[פער חברתי]] עמוק בין שני סוגי האוכלוסיה היהודית שישבו בו: מצד אחד, תושבי הקיבוצים הותיקים, ומהצד השני העולים החדשים תושבי המושבים והעיר בית שאן. הפער נכר בתחומים רבים: בידיעת השפה, בביסוס הכלכלי, בחינוך (בשנת 1961, למשל, 5.1% מאנשי המושבים היו בעלי השכלה תיכונית, לעומת 71% מאנשי הקיבוצים) ואף במספר הילדים למשפחה. פער משמעותי נוסף היה הקשר לשלטונות המדינה - בעוד הקיבוצים נהנו מגישה לאלה, למושבים ולאנשי בית שאן לא הייתה כל השפעה על מקבלי החלטות. {{הערה|גבריאל ליפשיץ, '''ערי הפיתוח ומרחבן הכפרי : ניתוח על-פני זמן של פערים חברתיים, ארץ-ישראל'''; מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה כב (תשנא) 106-117, האוניברסיטה העברית‬}}{{הערה|{{הצופה||המועצה האזורית בית שאן ופעולותיה|1956/03/29|00300}}}}

==== עד מלחמת ששת הימים ====

לאחר השלמת הקמת התשתיות וההתיישבות בבקעה, התרחשה צמיחה משמעותית בענפי החקלאות. עמק בית שאן היה החלוץ בענף הכותנה שנכנס לישראל בשנת 1953 בהובלתו של [[סם המבורג]] , ולאחר תקופת התגברות על הקשיים שנילוו להקמתו הפך למרכזי בחיי העמק. ההתרחבות המשמעותית של החקלאות הובילה לצמיחה גם בענפי התעשייה בעמק שנתנו שירותים לחקלאות ועיבדו את התוצרת החקלאית.{{הערה|{{דבר|א. מש|המפעלים האזוריים בעמק מתרחבים|1965/02/17|9E515}}}} בשל סדרי הגודל אליהם הגיעה החקלאות והתעשייה החלה המועצה ליזום פרויקטים למתן פתרונות בשיתוף פעולה עם הרשויות השכנות.

 

 

על אף היות בקעת בית שאן איזור ספר, מעט מאוד אירועים על רקע בטחוני התרחשו עד למלחמת ששת הימים. עיקר האירועים היו חבלות ברכוש ומיקוש דרכים שבוצעו על ידי מסתננים מירדן.

==== מלחמת ההתשה ====

במשך שנים רבות, עד להסכם השלום עם [[ירדן]], סבל האזור מבעיות ביטחוניות של אזור קו העימות. במהלך [[מלחמת ההתשה בבקעת הירדן|מלחמת ההתשה]] הופגזו היישובים באזור באופן יומיומי. ובמהלך שנות ה-70 וה-80 עדיין היו בכוננות ספיגה. כיום נדירות הפעמים בהן מוגברת הכוננות באזור עקב חשש מפני חדירות, בעיקר בקיבוצים [[כפר רופין]] ו[[שדה אליהו]] הסמוכים לגבול.