מועצה אזורית עמק המעיינות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 129:
על אף מיקומה של בקעת בית שאן, לא התרחשה בה שום פעילות במהלך [[מלחמת ששת הימים]]. הגבול המזרחי עם ירדן לא השתנה. אך השקט הבטחוני שאפיין את האזור במשך 19 שנה הסתיים באחת: ישובי המועצה הופגזו באופן יומיומי על ידי הארטילריה של צבא ירדן, וחדירות מחבלים ופיגועים הפכו לחלק משגרת החיים במועצה.
 
כתוצאה מכך נחפרו ביישובים [[תעלת קשר|תעלות קשר]] רבות (תוך כדי הרס ה[[יופי|נוי]] בחלק מהיישובים){{הערה|{{דבר|חיים גורי|נוי ורחמים|1975/09/19|01202}}}} ונבנו בחלקם [[מקלט (מיגון)|מקלטים]] מרווחים יותר שיועדו גם ללינה. ילדי חלק מהיישובים לנו קרוב לשלוש שנים במקלטים באופן קבוע.{{הערה|אליעזר זקס, '''100 שנות קיבוץ''', הוצאת קואורדינטה, 2010, עמ' 249 (נווה איתן), עמ' 253 (כפר רופין)}} בתוכנית העבודההישובים של הממשלה לגבי בית שאן, היו צריכים להיבנות 31 מקלטים, אולם בפועל נבנו רק חמישה מקלטים לפני התקפת הקטיושות בספטמבר 1968.{{הערה|שם=אבני538|1=משה דיין, '''אבני דרך''', הוצאת עידנים, 1976, עמ' 538}} בישובי עמק בית שאן היועברו משברים חברתיים על רקע הלחימה. גידול הילדים במקלט היווה בעיה. דובר על פינוי ומשפחות עזבו.{{הערה|שם=דדו-162|'''דדו - 48 שנה ועוד 20 יום''', עמ' 162}} מפקדי הצבא הגיעו ליישובים במטרה לחזקם ולהבטיח להם שצה"ל מנסה לעשות הכל כדי לסייע להם.{{הערה|שם=דדו-162}} אנשי המשקים דרשו מאלוף פיקוד הצפון לכבוש את ה[[גלעד]] כפי שכבשו את [[רמת הגולן]] במלחמת ששת הימים ולהרחיק את הסוללות הירדניות והעיראקיות.{{הערה|שם=דדו-160|'''דדו - 48 שנה ועוד 20 יום''', עמ' 160}} משה דיין שרטט בשיחה עם תושבים בסוף אפריל 1968 את עקרונות הממשלה:{{הערה|שם=אבני535|1=משה דיין, "אבני דרך", הוצאת עידנים, 1976, עמ' 535}}
 
ובמהלך שנות ה-70 וה-80 עדיין היו בכוננות ספיגה. כיום נדירות הפעמים בהן מוגברת הכוננות באזור עקב חשש מפני חדירות, בעיקר בקיבוצים [[כפר רופין]] ו[[שדה אליהו]] הסמוכים לגבול.