ויקיפדיה

יהדות סלוניקי – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ יווון->יוון - תיקון תקלדה בקליק
מ קישורים פנימיים, קידוד קישורים, קו מפריד בטווח מספרים, אחידות במיקום הערות שוליים
שורה 5:
 
==התפתחות ההתיישבות היהודית בסלוניקי==
הקהילה היהודית בסלוניקי, בפי היהודים שאלוניקי או שלוניקא, שורשיה ב[[התקופה ההלניסטית|תקופה ההלניסטית]]. כבר [[הברית החדשה]] מזכירה כי בעיר היה בית-כנסת בו הטיף [[פאולוס]] במשך שלוש שבתות רצופות.
 
את ייסוד הקהילה היהודית בסלוניקי מייחסים ליהודים שבאו מ[[אלכסנדריה]] שבמצרים, באמצע [[המאה השנייה לפני הספירה]]. עם הקמת [[הקיסרות הביזנטית|הקיסרות הביזנטית]] נעשתה סלוניקי לעיר השנייה בגודלה במדינה (אחרי [[קושטא]]), והקהילה היהודית בה הייתה נתונה לרדיפות מצד השלטון הנוצרי הקנאי לאורך כל התקופה עד הפלתו בידי הטורקים בשנת [[1430]].
 
היהודים היו סוחרים ברובם, בעיקר בענף המשי. מהתקופה הביזנטית השתמרו עד תחילת [[המאה ה-20]] שני בתי הכנסת העתיקים ביותר בעיר, "עץ החיים" ו"עץ דעת".
יהודים מ[[הונגריה]] השתקעו בעיר עוד בשנות ה-70 של [[המאה ה-14]]. ארבעים שנה אחרי הכיבוש הטורקי הגיעו מהגרים מ[[באוואריה]] והקימו קהילה אשכנזית בצד הרומאניוטית הקיימת. הקהילה שמרה על ייחודה, עד שהתפזרה בתחילת המאה ה-20.{{הערה|שם=קהילה|[https://dbs.bh.org.il/he/%D7%A9%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%A7%D7%99שאלוניקי/%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%9Dמקום קהילת יהודי סלוניקי], מאגרי המידע הפתוחים של מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות. 3-4-2019}} .
 
לאחר [[גירוש ספרד]] בסוף המאה ה-15 הייתה למרכז היהודי הספרדי הגדול ביוון, עת הגיעו אל סלוניקי עשרות אלפי יהודים, ביניהם רבי [[יוסף טאיטאצאק]] שהקים בה ישיבה גדולה, בה למדו בין השאר רבי [[משה אלשיך]], רבי [[שמואל די מדינה]] (מהרשד"ם), רבי [[אליעזר אשכנזי]], רבי [[שלמה אלקבץ]], רבי [[יצחק אדרבי]] (מחבר [[שו"ת]] דברי ריבות) ורבי [[אישטרוק אבן שאנג'י]], והרב [[אברהם די בוטון]] בעל "[[לחם משנה]]".
 
בשנת [[1493]] הגיעו לסלוניקי יהודים ממגורשי ספרד וב-1536 הגיעו יהודים ממגורשי ספרד ופורטוגל. יהודים אלה הקימו בתי כנסת משלהם ("קהל קדוש") על שמות מקום מוצאם (למשל: [[סיציליה]], [[קלבריה]], [[מאיורקה]], [[ליסבון]]). בעיני הרבנות המקומית נחשבו ה[[אנוסים]] כיהודים לכל דבר.
כלל האוכלוסייה היהודית בסלוניקי באמצע [[המאה ה-16]] נאמד ב-20,000. בזכות קשריהם ההדוקים עם קהילות [[יהדות צרפת|צרפת]], [[יהדות הולנד|הולנד]], [[יהדות מצרים|מצרים]] וערי [[יהדות איטליה|איטליה]], בפרט ונציה, היה לסוחרי סלוניקי יתרון רב במסחר הבינלאומי. יהודים הצטיינו גם באריגת דברי משי, בצביעת צמר ובייצור תכשיטים; גם במכרות הזהב והכסף בסביבה עבדו יהודים רבים.
 
היו אז בסלוניקי כשלושים עדות יהודיות ומדי פעם היו מתכנסים ראשי העדות ומחליטים על תקנות לכלל הקהילה (הם היו נבחרים על ידי כלל העדה ונודעו בשם פרנסים, ממונים, נבחרים ואנשי מעמד). הפרנסים היו קובעים את שיעורי המס לשלטונות מכל עדה ועדה. מלבד ישיבות התקיימו בעיר בית מדרש לפיוטים ולזמרה ובית אולפנה למדעים, שבו לימד הרופא [[אמטוס לוזיטנוס|אמטוס לוזיטנוס]] בסוף שנות החמישים של המאה ה-16.{{הערה|שם=קהילה}}.
 
בסוף [[המאה ה-16]] החלו לקבור ב[[בית העלמין היהודי העתיק בסלוניקי|בית הקברות היהודי]] של העיר, שהיה אחד מבתי הקברות הגדולים בעולם היהודי. להערכתו של יצחק עמנואל, במהלך הדורות נקברו במקום כארבע מאות אלף מתים.{{הערה|יצחק שמואל עמנואל, '''מצבות שאלוניקי בצירוף תולדות חייהם של גדולי הקהילה''', כרך א, ירושלים תשכ"ג, עמ' 11; על בית הקברות ראו גם: אייל ג'יניאו, "הרחבת בית הקברות היהודי של סלוניקי (1709): דוגמה למאבק בין-דתי על המרחב הציבורי בעיר העות'מאנית", '''[[פעמים]]''' 98-99, סתיו-חורף תשס"ו, עמ' 319-332}}.
 
לאחר [[גזרות ת"ח ות"ט]] ב[[פולין]] היגרו גם ממנה יהודים לסלוניקי. בזמן שלטון [[האימפריה העות'מאנית]] במקום הגיעו אליה יהודים רבים משאר מדינות [[אירופה]] שבהן ישבו ה[[נצרות|נוצרים]].
 
בתחילת [[המאה ה-17]] פקדו את העיר מגיפות ושריפות אך הקהילה הוסיפה לשגשג; יהודים המשיכו ביצוא תבואה, כותנה, צמר, משי ואריגים ונשים יהודיות התמחו בגידול טבק. באמצע המאה היו 30,000 היהודים מחצית האוכלוסייה בסלוניקי. עם תחילת השפל בקיסרות העות'מאנית בסוף אותה מאה חלה ירידה גם בתנועת המסחר אבל הקהילה הוסיפה להיות אבן שואבת לתלמידי חכמים.
שורה 27:
האירוע המרכזי בחיי הקהילה במאה ה-17 חל בבואו של [[שבתאי צבי]]; הוא גורש מן העיר על דעת גדולי הרבנים אבל אחרי מותו התאסלמו כמוהו 300 משפחות מבני המקום וכך נולדה כת ה"[[דונמה]]" שהתפשטה לקושטא ולמקומות אחרים. בעקבות הסערה סביב שבתאי צבי התאחדו 30 העדות היהודיות בסלוניקי לקהילה אחת, ובראשה שלושה רבנים קבועים, וכל בתי הדין בקהילה אורגנו מחדש על פי שלוש חטיבות לדיני אישות, חזקות, איסור והיתר. היו מוסלמים ויוונים רבים שהעדיפו בתי דין אלה על פני מערכת המשפט הטורקית.
 
בשנות ה-20 של המאה הגיעו לסלוניקי אנוסים מפורטוגל, רובם סוחרים עשירים ובנקאים. בהתחלה הם סירבו לקבל עליהם את דין הקהילה. במרוצת הזמן הצטמצם לימוד התורה בעיר, והיו מקרים של התערבות השלטונות בענייני פנים, באימפריה בכלל ובקיבוץ היהודי בטורקיה בפרט.{{הערה|שם=קהילה}}.
 
בסוף המאה ה-18 הייתה קהילת סלוניקי בין הגדולות שבקהילות היהודיות בעולם. במחצית השנייה של המאה ה-19 היוו היהודים למעלה ממחצית מתושבי העיר, והקהילה נחשבה לאחת הקהילות החשובות ביותר בין קהילות ה[[בלקן]] ואף כונתה "ירושלים דבלקן". הנוכחות היהודית בעיר הייתה כה ניכרת עד כי עסקי המסחר בה, לרבות הנמל, הושבתו ממלאכה בשבתות ומועדי ישראל{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=שי סרוגו|שם=הפועלים היהודים בנמל סלוניקי: בין העולם העות'מאני לעולמה של מדינת הלאום היוונית (1869 - 1936)|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, יד בן צבי והאוניברסיטה העברית|שנת הוצאה=תשע"ד 2014|עמ=מבוא}}}}.
 
יהודי העיר פיתחו מאוד את הפעילות הכלכלית בה, ובכלל זה [[מסחר]], [[תעשייה]], [[בנקאות]] וכדומה. בין היתר היו בבעלות יהודית בתי מלאכה גדולים שבהם עבדו חלק מבני הקהילה ב[[אריגה]] וצביעת בדים.
 
שפת ה[[לאדינו]] שהביאו עמם יהודי ספרד פרחה בעיר זו מבחינה שירית ותרבותית. בין המאות ה-16 וה-18 הייתה העיר למרכז של תורה ותרבות יהודית. בין רבני העיר ניתן למנות את רבי [[יוסף טאיטאצאק]]{{הערה|1=בביוגרפיה ש[[הרצל]] מסר על עצמו הוא ציין כי היה מצאצאיו של ר' יוסף טאייטאצ'ק}} (1488 - 1545). רבי [[יעקב בן חביב]] ורבי [[שמואל בן משה די מדינה]] (1506 - 1589) והרב [[רפאל אשר קובו]] שפעל במאה התשע עשרה. הללו פיתחו ספרות שו"ת והדפוס שהוקם בעיר עסק בהוצאת ספרי הלכה וספרים שונים שהופצו ברחבי העולם היהודי. במאה התשע עשרה היו בסלוניקי כמאה בתי מדרש וכשלושים בתי כנסת היסטוריים, בהם בית כנסת בית אל. כולם מפוזרים בשכונות ולפי קהלים כמו [[קהל]] אראגון, קהל קשטיליה, קהל סיציליא. עוד היו בשנות המאה התשע עשרה ארבע עשרה ישיבות. ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] ו[[המאה ה-20|ה-20]] פיתחו היהודים את התעשייה והבנקאות במקום. חברת [[כל ישראל חברים]] פתחה בה בתי ספר והופיעו עיתונים יהודיים בלאדינו ובצרפתית. נוסדו אגודות להפצת העברית וספרותה והחלו ניצנים של אגודות ציוניות.
שורה 37:
בעת הכיבוש היווני של סלוניקי בתום [[מלחמת הבלקן הראשונה]] מנו יהודי סלוניקי כשליש מאוכלוסיית העיר ושלטו על המסחר בה.
 
בתחילת המאה ה-20 מנתה האוכלוסייה היהודית 80,000 (מתוך 173,000). כאשר הגיעו לשלטון [[הטורקים הצעירים]] פתחו בגיוס לא-מוסלמים לצבא וצעירים יהודים שלא רצו להתגייס היגרו לארצות הברית.{{הערה|שם=קהילה}}.
 
==מלחמת העולם הראשונה ואחריה==
שורה 45:
[[קובץ:Bundesarchiv Bild 101I-168-0895-07A, Griechenland, Saloniki, Erfassung von Juden.jpg|שמאל|ממוזער|250px|התעללות פומבית ביהודי סלוניקי, יולי 1942]]
[[קובץ:אנדרטת השואה-יהודי סלוניקי.jpg|ממוזער|שמאל|250px|אנדרטת השואה לזכר 50,000 יהודי סלוניקי שהושמדו בתאי הגזים]]
הצבא היווני נכנס לסלוניקי ב-[[1912]] והמיעוטים, ובכללם היהודים, הושוו בזכויותיהם עם שאר תושבי יוון.{{הערה|שם=קהילה}}. ביום שבת ל' באב [[ה'תרע"ז]] (18 באוגוסט [[1917]]) כילתה שריפה גדולה את הרובע היהודי ומאז חלה שקיעה במצבם של היהודים בעיר. בזמן [[מלחמת העולם הראשונה]] רבים מהיהודים עזבו את העיר הן בשל תוצאות השריפה של 1917 אשר הותירה יהודים רבים חסרי קורת גג, והן בשל הגירת פליטים יווניים רבים מ[[אנטוליה]] בעקבות הכיבוש ה[[טורקיה|טורקי]]. בקרב הפליטים הללו התפתחה תנועה [[אנטישמיות|אנטישמית]] [[פשיזם|פשיסטית]], שחבריה פרעו ביהודים בשנות ה־30 הראשונות (פרעות קמפבל) ובנוסף נחתו גזרות על תושבי סלוניקי ה[[יהודים]], כגון איסור פתיחת עסקים בימי ראשון, הגבלה על לימודי בתי הספר היהודיים ועוד.
 
בשנת [[1921]] התמנה כרב העיר הרב [[בן ציון חי עוזיאל]]. לאחר עלייתו ארצה התמנה הרב עמנואל ברודו, ולאחר פטירתו התמנה הרב האחרון של קהילת סלוניקי [[חיים חביב]], שנספה עם בני קהילתו באושוויץ בירקנאו. לרב רשמי התמנה הרב ד"ר [[צבי קורץ]], [[יהודים אשכנזים|אשכנזי]] יליד [[גליציה]], ששימש גם בתפקיד ראש ה[[יודנראט]] בתחילת המלחמה, עובדה שבגינה דמותו שנויה במחלוקת בקרב ניצולי שואת יהודי יוון{{הערה|ביקורת חריפה עליו הוטחה בספרם של מיכאל מולכו ויסף נחמה, '''שואת יהודי יוון''', הוצאת יד ושם, ירושלים [[ה'תשכ"ה]], ובתגובתו של [[נתן עק]], '''עיון מחודש בקיטרוג על רבה של קהילת סאלוניקי''', ידיעות יד ושם 34, ה'תשכ"ה, עמ' 5-11.}}.
 
דו"ח של ה[[סיגורנצה]] הרומנית מיום 3 בינואר 1928 מציין שבמהלך משחק [[כדורגל]] בסלוניקי של הקבוצה הרומנית Unirea Tricolor, הרומנים הותקפו על ידי היהודים המקומיים בעקבות המהומות האנטישמיות הסטודנטיאליות ברומניה ו[[פרשת דוד פאליק|זיכויו של רוצח היהודי דוד פאליק]].{{הערה|Lucian Nastasă, Antisemitismul universitar în România (1919–1939) עמוד 114 סעיף 172 {{רומנית}}}}.
 
בשנות ה-30 עלו כעשרת אלפים יהודים מסלוניקי ל[[ארץ ישראל]]. העולים התיישבו בשכונות כמו שכונת [[פלורנטין]] ושפירא בתל אביב, שכונת בן ציון ב[[נתניה]] והמושב [[צור משה]]. העולים, שרבים מהם היו קשורים לעסקי הימאות עוד בסלוניקי, תרמו תרומה מכרעת לפיתוח ענף ה[[ימאות]] בארץ. רבים מהם עבדו ב[[נמל חיפה]], והם היו מעורבים באופן בולט בהקמת [[נמל תל אביב]] ותפעולו בעקבות השבתת [[נמל יפו]] במהלך [[המרד הערבי הגדול]].
 
ב-[[1935]] עדיין ישבו בסלוניקי כ-60,000 יהודים. ובערך כזה היה מספרם ערב פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]].{{הערה|שם=קהילה}}.
 
==מלחמת העולם השנייה==
{{הפניה לערך מורחב|שואת יהודי יוון}}
===שואת יהודי סלוניקי===
הגרמנים נכנסו לסלוניקי ב-[[9 באפריל]] [[1941]]. יומיים לאחר כניסתם הם סגרו את כל העיתונים היהודיים, אך עד [[יולי]] [[1942]] לא הופעלו חוקים מיוחדים נגד היהודים. ב-[[11 ביולי]] 1942 נצטוו כל היהודים בגילאי 19-4519–45 להתייצב בכיכר החירות בעיר. 9,000 יהודים עמדו בשמש הלוהטת והוכרחו לבצע תרגילי התעמלות ולרקוד לקול צחוקם של הגרמנים והקהל היווני. תוך כדי הריקודים הם ספגו מכות אכזריות, ורבים נזקקו לטיפול.{{הערה|[https://www.yadvashem.org/he/holocaust/this-month/july/1942.html יהודים מושפלים על ידי נאצים בסלוניקי, יוון, 11 ביולי 1942], בתערוכת האינטרנט [https://www.yadvashem.org/he/holocaust/this-month.html "החודש הזה בתקופת השואה"], באתר יד ושם.}} .
 
בקיץ [[1942]] נשלחו כ-7,000 גברים ל[[עבודות כפייה]], ייבוש שטחים נגועים במלריה; תוך עשרה שבועות מתו %12 מהם. בתום משא ומתן שוחררו היהודים מעבודות כפייה תמורת כופר עצום. הפקעות של רכוש יהודי נמשכו, ובדצמבר של אותה שנה הוחרב בית העלמין הישן וכחצי מיליון המצבות היהודיות ממנו נלקחו לעבודות סלילה ובנייה ברחבי העיר. ספריות עתיקות נשדדו והועברו למכון המחקר ב[[פרנקפורט]].
 
בתחילת פברואר באו לסלוניקי הנאצים [[דיטר ויסליצני]] ו[[אלויס ברונר]] וכעבור יומיים הונהגה חובת ענידת ה[[טלאי צהוב|טלאי הצהוב]] וסימון בתי עסק יהודיים. נאסר על היהודים לצאת בלילות, להשתמש בטלפון או בכלי תחבורה כלשהם. במרץ הוטל על הקהילה (שהייתה אוטונומית כביכול, והייתה לה משטרה משלה) למכור את כל הרכוש היהודי ולהפקיד את התמורה בבנקים; כמאה נכבדים יהודים נקבעו כבני ערובה לביצוע הפקודה. בראש הקהילה כבר עמד אז הרב [[צבי קורץ]], והוא הקפיד על ציות לגרמנים בכל מחיר.{{הערה|שם=קהילה}}.
 
ב[[ינואר]] [[1943]] זימן אייכמן את עוזרו [[דיטר ויסליצני]] לברלין והטיל עליו את המשימה של חיסול יהודי סלוניקי. ויסליצני בחר בעמיתו [[אלויס ברונר]] כעוזרו הבכיר, וב-[[6 בפברואר]] 1943 הם הגיעו עם צוות מצומצם לסלוניקי והשתכנו בשתי [[וילה|וילות]] מהודרות שהוחרמו מיהודים. ב-[[25 בפברואר]] 1943 פורסמו חוקי הגזע בסלוניקי: על כל היהודים היה לענוד כוכב צהוב ובו המילה "יהודי"; היהודים חויבו לסמן את דירותיהם וחנויותיהם; נאסר עליהם להופיע ב[[רחוב]]ות, ב[[כיכר עירונית|כיכר]]ות הציבוריות, או באירועים פומביים לאחר שעות החשיכה, לנסוע ב[[חשמלית]], להיות חברים ב[[איגוד מקצועי|איגודים מקצועיים]] ועוד.
שורה 68:
הגרמנים ריכזו את היהודים בשלושה גטאות צפופים. [[גטו]] אחד בשכונת הברון הירש היה צמוד לתחנת הרכבת ונועד לריכוז היהודים לקראת שילוחם. ויסליצני פעל עם צוותו במהירות וביעילות. הם ניהלו תוכנית הטעייה מחוכמת. רכוש היהודים הוחרם, ובמקומו קבלו המחאות בכסף פולני ונאמר להם שהם הולכים להתיישב ליד [[קרקוב]]. הגרמנים נעזרו בכוח משטרה יהודי שמנה 250 איש.
 
ב-[[15 במרץ]] [[1943]] יצא המשלוח הראשון של 2,800 יהודים. בקרונות שיועדו ל-8 סוסים העמיסו מעל מאה איש. הימלר היה מקבל דו"ח על כל משלוח. המשלוח ה-19 והאחרון יצא מסלוניקי ב-[[10 באוגוסט]] 1943 והגיע לאושוויץ ב-[[18 באוגוסט]] 1943. עדויות מספרות שיהודי יוון סבלו באושוויץ, יותר מהאחרים, מכיוון ששפתם הייתה שונה, תרבותם שונה ותנאי האקלים שונים. סה"כ הוגלו מסלוניקי 46,061 יהודים, ואך מעטים מהם שרדו. אחרי המלחמה התרכזו בסלוניקי כאלפיים יהודים מ[[שארית הפליטה]], רובם מערי השדה.{{הערה|שם=קהילה}}.
 
הקהילה הגדולה הושמדה כמעט לגמרי, ורוב הניצולים מ[[השואה]] עלו ל[[מדינת ישראל]] לאחר המלחמה בשנים 1945-19481945–1948. הקהילה כיום היא קהילה קטנה ומזדקנת.
ב-[[1971]] נותרו בעיר כ-1,500 יהודים ושני בתי כנסת, שהיו בשימוש בשבתות ובמועדי ישראל. חינוך יהודי ניתן על ידי מורים מישראל והתקיים במקום מועדון נוער וספורט של "[[מכבי (ספורט)|מכבי]]".
 
בשנת [[1997]] התגוררו בסלוניקי 1,000 יהודים. ביוון כולה נימנו באותה השנה 5,000 יהודים.{{הערה|שם=קהילה}}. עיריית סלוניקי קבעה את יום ה-[[27 בינואר]] כיום זיכרון לשואת יהודי הקהילה. בנוסף, בכיכר מרכזית בעיר הוצבה אנדרטה לזכר 50,000 הקרבנות.
 
===יהודים בעלי אזרחות ספרדית או פורטוגזית===
שורה 85:
 
==אישים בולטים ==
* הרב [[אברהם די בוטון]] - מחכמי סלוניקי וממפרשיו של הרמב"ם, במאה ה-16.
* הרב [[יעקב בן חביב]] - מגדולי חכמי ספרד ומנהיג קהילת מגורשי ספרד הגדולה בסלוניקי במאה ה-16, מחבר הספר [[עין יעקב]] וחיבורים נוספים.
* [[משפחת קובו]] - משפחת רבנים ומנהיגי ציבור בסלוניקי במשך למעלה מ-400 שנה. בני משפחה נוספים, בהם הראשון לציון הרב יצחק קובו, שימשו כרבנים בירושלים ובמקומות נוספים.
* הרב [[יהודה נחמה]]- איש ציבור עיתונאי ופעיל חינוך בן המאה ה-19, ממחיי השפה העברית בסלוניקי שביוון.
* [[יעקב אברהם יונה]] - משורר, זמר, מתעד ומוציא לאור שפעל בסוף המאה-19, תרם להעשרת אוצר הרומנסות בלאדינו מסלוניקי.
* הרב [[חיים חביב]] רב קהילת סלוניקי עד שנת 1929. נספה בשואה.
* הרב ד"ר [[צבי קורץ]]- רבה הרשמי האחרון של קהילת סלוניקי וראש היודנראט בעיר. נספה בשואה.
* [[שלמה ארוך]] - מתאגרף, אלוף יוון (1938) ואלוף הבלקן (1939) במשקל בינוני. שרד את השואה על ידי השתתפות כפויה בקרבות שארגנו קצינים נאצים, במחנה הריכוז אושוויץ.
* [[אברהם בן-ארויה]] פוליטיקאי, וסוציאליסט שפעל בבולגריה וביוון. היה מנהיג פדרציית העובדים הסוציאליסטית בסלוניקי תחת שלטון האימפריה העות'מאנית ונחשב למייסד המפלגה הקומוניסטית של יוון.
* [[ג'קו רזון]] מתאגרף, אלוף יוון במשקל בינוני לשנת 1939, כמו כן היה שוערה של קבוצת הכדורגל של סלוניקי - "אולימפיאקוס".
* הרב [[יעקב מאיר]] - הראשון לציון, והרב הספרדי הראשי הראשון של ארץ ישראל במסגרת הרבנות הראשית, וכן היה גם שד"ר לפני תפקידיו הרבניים.
* [[מרדכי מנו]] - מחלוצי הספנות העברית, בן למשפחת ספנים מסלוניקי.
* [[ליאון רקנאטי (הסב)|ליאון יהודה רקנאטי]] - בנקאי, מייסד [[בנק דיסקונט]], ומנהלו הראשון, מייסדה של [[משפחת רקנאטי]].
* [[אברהם רקנאטי|אברהם שמואל רקנאטי]] - היה ממנהיגי יהדות סלוניקי ואיש ציבור ב[[ישראל]]. נשיא [[תנועת המזרחי]] ויו"ר [[התנועה הרוויזיוניסטית]] ב[[יוון]] וחבר [[הכנסת הראשונה]] בישראל.
שורה 106:
 
==לקריאה נוספת==
* יצחק שמואל עמנואל - "גדולי שלוניקי לדורותם" - תל אביב: דפוס א. סטרוד, תרצ"ו 1936
* [[ברוך עוזיאל]] ודוד בנבנשתי (עורכים), '''שאלוניקי: עיר ואם בישראל''', המכון לחקר יהדות שאלוניקי, 1967
* מארק מאזוור, '''סלוניקי: עיר של רוחות''', תרגמה: [[כרמית גיא]], עם עובד, 2007
שורה 123:
* {{HebrewBooks|ד"ר י. ש. עמנואל|גדולי שלוניקי לדורותם|36646|תל אביב תרצ"ו}}
* {{מה-יא"ה|יצחק כרם|העלייה השאלוניקאית לארץ ישראל בשנות השלושים|1100203|'''שורשים במזרח''' קובץ ה, תשס"ג 2002, עמ' 191-181}}
* {{פעמים|שמואל רפאל|ר' [[יעקב אברהם יונה]] - משורר העתים של שאלוניקי|70.6(1)|70, חורף תשנ"ז, עמ' 123-100100–123, חוברת שהוקדשה ליהודים באימפריה העות'מאנית}}
*{{פעמים|דניאל קארפי|מקורות איטלקיים לתולדות היהודים בסלוניקי בתקופת השואה|65.7(1)|65 (סתיו תשנ"ה), עמ' 129-109109–129 - סדרת תעודות מארכיון הקונסוליה האיטלקית בסלוניקי}}
* {{פעמים|בנימין בראודה|תעשיית 'בגדי סאלוניקי' בכלכלת מזרח הים התיכון|15.7(1)|15, תשמ"ג 1983, עמ' 95-82}}
* גדעון רפאל, [http://www.shoa.org.il/files/8.93120027.pdf "יהדות יוון בשואה"], באתר המכון ללימודי השואה ע"ש ח. אייבשיץ
שורה 137:
*[[יהושע ליבוביץ]], [https://www.ybz.org.il/?CategoryID=747&ArticleID=4179#.Vpggt00UFD8 לתולדות הרופאים היהודים בשאלוניקי], [[ספונות]], 1971 ,11, עמ' שמא-שנא
* [http://blog.nli.org.il/thessaloniki_cemetery/?utm_source=activetrail&utm_medium=email&utm_campaign=newslettel_shoa2017 ממצבות לבריכת שחיה נאצית: האלבום שתיעד את חורבן בית העלמין היהודי בסלוניקי], חן מלול, [[הספרייה הלאומית]], 29.03.17.
* עטר פלג, [http://segulamag.com/articles/%D7%94%D7%A1%D7%9C%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%9Dהסלוניקים-%D7%91%D7%90%D7%99%D7%9Dבאים/ הסלוניקים באים], [[סגולה (מגזין)|מגזין להיסטוריה סגולה]]
* דוויין נער, הסדנה להיסטוריה חברתית, [https://www.haaretz.co.il/blogs/sadna/1.4604148 לפני מאה שנה, כשסלוניקי היהודית עלתה באש], [[הארץ]], 14 בנובמבר 2017
* {{הקלטה}} [https://youtu.be/e_z3L-bsa6k התכנסות בנושא שירת יהודי סלוניקי בתקופת השואה (1978)], בערוץ [[ארכיון המדינה]]
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/יהדות_סלוניקי"