|
בשנת 2005 יצר [[ויק מוניז]] רישומים ענקיים בצורת "יד מצביעה" באורך מאות מטרים חריטה באדמה באמצעות דחפור כעוד יצירה מסדרת "תמונות מעבודות אדמה" שאותן הציג במספר תערוכות ברחבי העולם, כולל בתערוכה "תמונות מכל דבר" שהוצגה ב[[מוזיאון תל אביב לאמנות|מוזיאון תל אביב]].
== ההגות היהודית והמודעות הסביבתית==
קיומו ורווחתו של האדם תלויים ביחס הגומלין בינו לבין סביבתו. אפילו אופיו המוסרי מושפע מיחסו ליפי הטבע: {{ציטוט|תוכן="צורות הנוי המצוירות בבריאה וחוש האדם ליהנות בהן מונעים את האדם מהידרדר לדרגת הבהמה. השמחה ביפי הטבע ובנוי הצמחים
תביאו לשמוח גם ביופי מוסרי.{{ש}}
חברה שאינה חסה על היפה - גם האדם יגדל בה פרא. שמחת האדם בהרמוניה אסתטית קרובה לשמחתו בהרמוניה מוסרית" |מקור=([[רש"ר הירש]], {{תנ"ך|בראשית|ב|ט|קצר=כן}}).}}
ביהדות מתבטא נושא שימור הסביבה במיוחד באיסור "בל תשחית" המחנך את האדם לרגישות לסביבתו.
המקור לאיסור ההשחתה נמצא ב{{תנ"ך|דברים|כ|יט}}: בתקופות קדומות היה נהוג לכרות עצים בזמן מלחמה. ({{ציטוטון|וְהִכִּיתֶם כָּל עִיר מִבְצָר וְכָל עִיר מִבְחוֹר וְכָל עֵץ טוֹב תַּפִּילוּ וְכָל מַעְיְנֵי מַיִם תִּסְתֹּמוּ וְכֹל הַחֶלְקָה הַטּוֹבָה תַּכְאִבוּ בָּאֲבָנִים}}, {{תנ"ך|מלכים ב|ג|יט|קצר=כן}}). החוק בספר [[דברים]] יוצא כנגד מנהג זה ואוסר עליו.
({{ציטוטון|כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצור}}. ציווי זה משמש מקור לפסיקה מאוחרת בדבר האיסור להשחית גם אילנות סרק וחומרים אחרים, כלשונו של [[רמב"ם|הרמב"ם]] בהלכות מלכים פרק ו', הלכה י: {{ציטוטון|ולא האילנות בלבד, אלא כל המשבר כלים וקורע בגדים והורס בניין וסותם מעיין ומאבד מאכלות דרך השחתה עובר בלא תשחית}}.
{{ציטוטון|אמר רבי יהודה: מי שיוצא בימי ניסן ורואה אילנות כשהם מלבלבים, אומר " 'ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובים להתנאות בהם בני אדם}} (ברכות מג/ב).
התיקון היהודי לתמונות-האדם מתחיל בכך שהוא כולל את תמונת-האדם-מול-הטבע, כי האדם הוא גם חלק מן הטבע, אין הטבע עומד בפני עצמו, אלא הוא קשור לחיי האנושות אשר חייבת לשמור עליו לטובתה. ויתרה מזאת: האדם היחיד אינו במרכזו של הטבע. גם הוא מחויב לכלל הברואים, אשר הנאתם מן הטבע יש בה משום הכרה בטוב שהעניק הקב"ה למין האנושי להנאתו.
לדוגמה בפרקים {{תנ"ך|בראשית|א|קצר=כן|ללא=ספר}}-{{תנ"ך|בראשית|ב|קצר=כן|ללא=ספר}} ב[[בראשית|ספר בראשית]] מספרים בפשטות נפלאה: האדם מופיע ב{{תנ"ך|בראשית|א|ללא=ספר}} כחלק משרשרת הבריאה, כיצור שנברא במחצית השנייה של יום השישי. אפילו יום מיוחד לא הוקצה לו. הוא שותף ליום השישי עם החיות והבהמות. מאידך, מופיעה באותו {{תנ"ך|בראשית|א|ללא=ספר}} עצמו יצירת האדם כמאמר חגיגי מיוחד, ("ויאמר אלוהים: נעשה אדם בצלמנו כדמותנו...").
כיוון שבא האדם לעולם שהוא יצור מיוחד במינו "בצלם אלוהים", המקבל ברכה מיוחדת, סגולה מיוחדת, פוטנציאל מיוחד: "...מלאו את הארץ וכבשוה, ורדו בדגת הים ובעוף בשמיים ובכל הרמש הרומש על הארץ". מבחינת סגולתו המיוחדת של האדם כאילו הוא חופשי לעשות בטבע כטוב בעיניו - אך הוא אינו חפשי לגמרי.{{ש}}
זאת נראה ב[[בראשית|ספר בראשית]] ב{{תנ"ך|בראשית|ב|ללא=ספר}}: האדם אחראי על מעשיו אלה בפני הישות המוחלטת שמעבר לו (לעבדה ולשמרה... מכל עץ הגן אכול תאכל, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכלון ממנו...).{{ש}}
וייקח ה' אלוהים את האדם וינחהו בגן עדן לעובדה ולשומרה", ({{תנ"ך|בראשית|ב|טו|קצר=כן}}).{{ש}}
"בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי.{{ש}}
'''"תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם תקלקל אין מי שיתקן אחריך'''".{{ש}}
במובנים רבים גן העדן ואוצרות כדור הארץ נמצאים סביבנו, אך עלינו לעשות מעשים כגון: "לעובדה" – המשמעות לעבוד, ליצור, לטפח, ליזום ולעשות מעשים טובים. "לשומרה" – המשמעות לא לקלקל, לא לזהם ולשמור על יופי הבריאה והטבע גם למען הדורות הבאים.{{ש}}
== מקורות מידע ואזכור==
| 