התקופה העות'מאנית בארץ ישראל – הבדלי גרסאות

כיבוש ארץ ישראל בידי [[האימפריה העות'מאנית|העות'מאנים]] התרחש במסגרת [[המלחמה הממלוכית-עות'מאנית|המלחמה הממלוכית-עות'מאנית.]]. בשנת [[1516]] יצא הצבא העות'מאני בהנהגת ה[[סולטאן]] [[סלים הראשון]] "האמיץ" מ[[דמשק]] וירד לאורך החוף, שהיה נטוש רובו ככולו, לעבר [[ח'אן יונס|חאן יונס]]. בקרב שנערך שם הובסו ה[[ממלוכים]] וארץ ישראל סופחה לאימפריה העות'מאנית. בעקבות ניצחון העות'מאנים הגיעו משלחות של נכבדי חלק מהערים הראשיות להביע נאמנות לשליטים החדשים. כיבוש הארץ בידי העות'מאנים לא היה מלווה בסבל רב לתושבים אבל ברמלה, עזה ושכם היו מרידות שדוכאו באכזריות.

העות'מאנים קיבלו ארץ נחשלת. ערי החוף היו הרוסות וכל ענפי הכלכלה היו במצב ירוד. השלטון העות'מאני פעל ביעילות, הנהיג מנהל תקין, פעל לשיפור המצב כלכלי, והשקיע בפיתוח החקלאות בכפרים והמלאכה והמסחר בערים. כמו כן הושקעו מאמצים להבטחת ביטחון התחבורה בדרכים. חדירת הבדואים שהייתה בעיה חמורה מאות שנים, נבלמה במידה מסוימת. [[שליטי האימפריה העות'מאנית|סולטאן]] [[האימפריה העות'מאנית]] בשנים 1520-1566, [[סולימאן הראשון|סולימאן הראשון]], השקיע בפעולות בנייה ופיתוח. נבנתה [[חומת ירושלים העות'מאנית|חומת העיר העתיקה]] בירושלים ורחבת התפילה ב[[הכותל המערבי|כותל המערבי]] הוקצתה ליהודים. נבנתה רשת של חאנים (אכסניות) ומצודות לאורך הדרכים הראשיות כדי להבטיח את התנועה בדרכים, ובערים פותחו ה[[באזאר|שווקים]].