אסואירה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 33:
 
==היסטוריה==
ממצאים [[ארכאולוגיהממצא ארכאולוגי|ממצאים ארכאולוגיים]] אישרומעידים כי האתר בו שוכנת אסואירה שימש כנקודת מסחר כבר בימי ה[[פיניקים]],. ובב[[המאה ה-5 לפנה"ס|מאה ה-5 לפנה"ס]] ביקר במקום הנווט בן [[קרתגו]] [[חנון הספן|חנון]]. ה[[ברברים (עם)|ברברים]] בסביבתה של העיר הקימו ממלכה ב[[המאה ה-3 לפנה"ס|מאה ה-3 לפנה"ס]], ומאוחר יותר הייתה למרכז להפקת [[צבע]]. לאחר [[המלחמה הפונית השלישית]] הייתה הממלכה הברברית באזור למדינה [[וסאל]]ית של [[הרפובליקה הרומית]], ובשנת [[42]] סופחה והייתה לחלק מה[[פרובינקיה רומית|פרובינקיה]] של [[מאוריטניה (פרובינקיה רומית)|מאוריטניה]].
 
ב-[[1506]] הוקמה במקום מצודה [[האימפריה הפורטוגזית|פורטוגזית]] בשם "קשטלו ראל דה מוגדור" (Castelo Real de Mogador). מקור שמה של המצודה במילה "מיגדול", היינו, "מצודה קטנה"{{הערה|1=[http://whc.unesco.org/archive/advisory_body_evaluation/753rev.pdf מסמך ההמלצה לאונסק"ו]}}, ולפי גרסה אחרת בא משיבוש שמו של הקדוש ה[[אסלאם|מוסלמי]] המקומי סידי מוגדול (Sidi Mogdoul). אולם המאחז הפורטוגזי ננטש זמן קצר לאחר מכן, ובמהלך [[המאה ה-16]] ניסו המעצמות האירופיות לכבוש את מוגדור מידי השבטים המקומיים ללא הצלחה. עד [[המאה ה-18]] נותרה העיר והייתה מאחז של [[שודד ים|שודדי ים]] ומרכז מסחרי עצמאי.
שורה 40:
 
העיר שמרה על מעמדה עד [[המאה ה-20]] אך שקיעתה החלה לאחר תחילת השלטון הצרפתי במרוקו, ועם התפתחותן של ערי הנמל האחרות כמו [[קזבלנקה]], [[טנג'יר]] ו[[אגאדיר]]. המים הרדודים בנמלה לא התאימו עוד לספינות המודרניות, ויהודי העיר עזבו אותה לאחר [[מלחמת ששת הימים]]. רק לקראת סוף המאה ה-20 שבה העיר להתפתח סביב תעשיית התיירות.
 
==יהודים==
באסואירה התקיימה קהילה יהודית מבוססת מראשית ימיה של העיר המודרנית. הסולטאן מוחמד בן עבדאללה בחר בעשר משפחות יהודיות עשירות, וביקש מהן להתיישב באסואירה ולפתח את סחר החוץ שלה. הוא העניק להן פריבילגיות מפליגות במסחר ופטר אותן מתשלום המס המיוחד שהוטל על היהודים. סוחרים אלה נשאו את התואר "תוג'ר אלסולטאן" (ת.ג.ר. הוא שורש שמי, גם בעברית תגר או תגרן = סוחר) או "סוחרי הסולטאן", ונודעה להם חשיבות ראשונה במעלה בהתפתחותה של העיר, ובהתגבשות הקהילה היהודית בעיר. פרופ' [[אליעזר בשן]] מציין{{הערה|1=ביטאון ברית 17 עמ' 61-63}} כי בתחילת [[שנות ה-50 של המאה ה-19]], מתוך 39 סוחרי המלך 24 היו יהודים. קיימת סברה, שריבוי הסוחרים היהודים בעיר הוביל לכך שהמסחר היה מושבת ב[[שבת]], דבר שהיה אחת מהסיבות שהובילו את השלטון הצרפתי לפתוח ולהרחיב את נמלי [[טנג'יר]], [[אגאדיר]] ו[[קזבלנקה]] על חשבון נמל אסואירה{{הערה|חנניה ויזגן, "והאיש משה", [[ירושלים]] [[ה'תשנ"ח]], עמ' 29}}. חלק מהיהודים מילאו תפקידים דיפלומטיים, כמו הקונסולים של [[אוסטריה]] ו[[ארצות הברית]]. הם סחרו עם ארצות אירופה, ובמיוחד עם [[אנגליה]] (בתחילת המאה ה-19 רוב הסחר הבריטי התנהל באמצעות ארבע משפחות יהודיות) ועם [[צרפת]], ועמדו בקשרי תרבות עם קהילות יהודיות בעולם כולו. בתחילת [[המאה ה-20]], יהודי העיר מנו כ-18,000 יהודים, שהיוו למעלה ממחצית מאוכלוסיית העיר. בראשית [[שנות ה-80 של המאה ה-20]], מתוך 50 חברות שפעלו בעיר 30 היו של יהודים.