הביטלס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תקלדה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה מתקדמת מהנייד
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה מתקדמת מהנייד
שורה 39:
אפשטיין, שהיה בעל חוש בימתי מפותח, שינה את לבושם של חברי הלהקה, שוויתרו על בגדי עור ושיער פרוע לטובת חליפות, עניבות ושיער מסורק, והחל לפעול להשגת חוזה הקלטות ללהקה. הביטלס ביצעו הקלטת מבחן בחברת התקליטים החשובה "[[דקה (חברת תקליטים)|דקה]]" ([[1 בינואר]] [[1962]]) אך נדחו בטענה ש"להקות גיטרה הן כבר לא באופנה".{{הערה|1=Philip Norman, ''Shout!: The Beatles in their Generation'', New York: Simon and Schuster, 1981 עמ' 167. הסברה הרווחת הייתה שהעתיד טמון בזמרי סולו עם להקות ליווי.}} מעט מאוחר יותר, נוצר קשר בין אפשטיין ל[[ג'ורג' מרטין (מפיק)|ג'ורג' מרטין]], [[מפיק מוזיקלי]] בעל הכשרה קלאסית, ששימש בעיקר כמפיק תקליטי [[קומדיה]] ב[[פרלופון]], חברה־בת של [[EMI]]. עם שובם של הביטלס ממסע הופעות בהמבורג (אפריל-מאי 1962) ניגנו חברי הלהקה לפני מרטין (יוני 1962), שלא התרשם במיוחד מנגינתם, אך התרשם מאישיותם, והחתים אותם על חוזה הקלטות.
 
הודעתו של מרטין שהמתופף פיט בסט אינו טוב מספיק להקלטה מקצועית, והחלטתו להשתמש במתופף אולפן (מנהג מקובל באותם ימים בתעשיית המוזיקה), הביאה לכך ששאר החברים החליטו לסלק את בסט מהלהקה, לאחר שלא היו מרוצים גם מאי השתלבותו החברתית. באוגוסט 1962, הוחלף בסט ב[[רינגו סטאר]], מתופפה של להקת [[רורי סטורם וההוריקנים]],{{הערה|1=שמועות רווחות גרסו כי בסט סולק לא רק בגלל כישורי התיפוף שלו אלא גם בגלל חזותו הנאה, שהקנתה לו פופולריות בקרב מעריצים ועוררה את קנאתם של חברי הלהקה האחרים. מידת האמת בשמועות אלו אינה ידועה, אך ידוע כי פול מקרטני, שהיה גם זה שבישר לבסט על סילוקו, לא רווה נחת מאיכות נגינתו גם קודם לכן, וכי בסט, שהמשיך לדבוק בבגדי עור ובבלורית משוכה לאחור, התקשה להשתלב בהווי הלהקה כאחד מהם. תיאור מפורט של הפרשה: Philip Norman, ''Shout!'' עמ' 157-165.''}} שהייתה אף היא אחת הלהקות הבולטות ביותר בליברפול. גם נגינתו של סטאר, שלא היה בקי די צורכו ברפרטואר המוזיקלי של הביטלס, לא הייתה טובה דיה לדעתו של מרטין,{{הערה|1=הקלטת המבחן התבצעה ב-4 בספטמבר 1962.}} ובהקלטה הרשמית הראשונה של הביטלס, ב-[[11 בספטמבר]] [[1962]] נשכר לצורך התפקיד מתופף אולפן בשם [[אנדי ווייטוייט]].
 
הצלחתה של הלהקה החלה משנת 1962, ונוצרה סביבה תופעה של היסטריה המונית שכונתה "ביטלמניה". התופעה התפשטה מבריטניה לארצות הברית ומשם למדינות רבות נוספות, ופילסה את הדרך לשורה ארוכה של להקות רוק בריטיות (במה שכונה בשם הפלישה הבריטית). פרסומה הגדול של הלהקה, כמו גם העיסוק בסמים קלים וסמי הזיה, שלום ואהבה, קיבעו את היותה של הלהקה כסמל של התקופה, והקנו לה מעמד החורג בהרבה מזה של להקות אחרות.